הע"ז 179-04-15 מדינת ישראל נ' רבקה ואח'

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי היום, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1) ו- 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק"). 

1. כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

2. ב"כ המאשימה טען במספר רב של פסקי דין נקבע שהעסקת עובד זר שלא כדין וללא עריכת ביטוח רפואי כדין, מהווה "מכת מדינה" ופוגעת באפשרות התעסוקה של ישראלים וזכויותיהם של עובדים זרים. עוד נקבע כי מדובר בעבירות שהמניע שלהם הוא כלכלי ועל מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית, הענישה חייבת להיות משולבת בסנקציה כספית מרתיעה, כדי לשלול את ביצוע העבירה ולהפכה לבלתי משתלמת (ע.פ. 1001/01 מדינת ישראל – ניסים).

3. במקרה דנן, הטעים, העבירות בוצעו בשנת 2015, לאחר תיקון 15 לחוק עובדים זרים, אשר קבע עונש מינימום וכפל קנס בגין העסקה שלא כדין, דהיינו קנס בשיעור של 10,000 ₪ לעבירה.

4. עוד ציין, כי עמדת המאשימה היא כי יש לקבוע מתחם עונש וענישה לגבי כל נאשם בנפרד, כל אחד מהנאשמים ביצע את העבירה בעצמו, הודה בכך והרי ניתן היה להגיש שני כתבי אישום נפרדים, אחד נגד האישה ואחד נגד הבעל, ואז בוודאי נגד כל אחד מהם נגזר דינו בנפרד והעובדה כי העבירות בוצעו לטובת משק בית אחד אינה צריכה להביא לענישה משותפת לשני הנאשמים.

5. לאור האמור לעיל ביקש לקבוע שמתחם העבירה ביחס לנאשמים יעמוד בין 20% ל- 80% מהקנס המרבי, ובאשר לעונש הספציפי, בשים לב שלנאשמים אין עבירות נוספות, ומאידך אין שינוי בהגשת כתב האישום, אך מדובר בהעסקה של שני עובדים זרים שנכנסו לישראל באשרה סיעודית שהיתה בתוקף, ובשים לב כי מעורבותם של כל אחד מהנאשמים בהעסקה היתה שונה, כאשר בן הזוג מעורבותו היתה פחותה יותר, ביקש לגזור על הנאשמת 1 קנס בשיעור של 13,000 ₪ לכל עובד בגין העסקה שלא כדין ועל הנאשם 2 קנס בשיעור 10,000 ₪ לכל אחד משני העובדים, שהוא עונש המינימום הקבוע בדין בגין סעיף העסקה שלא כדין.

6. לגבי עבירת הביטוח, ביקש שעל הנאשמת 1 ייגזר עונשה בשיעור של 7,000 ₪ לגבי כל אחד מהעובדים ולגבי הנאשם 2 קנס בשיעור של 5,000 ₪ לגבי כל אחד מהעובדים.

7. ביחס לשני הנאשמים, ביקש עוד כי יחויבו לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה לתקופה של 3 שנים, שאם לא כן יושת עליהם הקנס המרבי הקבוע בחוק.

8. ב"כ הנאשמים טען כי הנאשמים אכן העסיקו את אותם שני עובדים זרים במשך 6 חודשים, פעמיים בחודש, משך 3 שעות בכל פעם, אך אין מדובר בהעסקה של אותם שני עובדים באופן נפרד, הם תמיד באו ביחד ועבדו כצוות. מבחינתם הם היו עובד שבאו לנקות את הבית, אבל הם באו כזוג.