סע"ש 681-10-14

1.בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד מעסיק החל מיום 2.4.06 ועד יום 31.5.14. התובע עבד בנתבעת בתפקיד טכנאי מערכות כיבוי אש באזור הדרום.

2.בתחילה הגיש התובע תביעה על סך של 92,102 ₪ בגין מספר רכיבים שונים, ולאחר ששכר עו"ד העמיד את תביעתו על סך של 36,833 ₪, וזאת בגין שני הרכיבים הבאים:

החזרי הוצאות נסיעה והפרשי חיובי מס.

3.לטענת התובע, לא שולמו לו החזרי הוצאות נסיעה לתקופה בין השנים 2007-2011, למעט סך של 5,000 ₪ בגין 10 חודשים ראשונים משנת 2006 ואילך, אותם קיבל רק בדיעבד לאחר שהלין על כך רבות בפני הנתבעת. לפיכך, תבע התובע סך של 30,000 ₪ בגין דמי נסיעות בעבור התקופה שמשנת 2007 ועד 2011 לפי 500 ₪ בחודש.

הנתבעת העלתה טענות כלליות וסתמיות, ללא פירוט מינימלי ביחס לתשלומים שקיבל התובע ובעבור אילו תקופות.

עוד עלה מעדויות עדי הנתבעת, שהנתבעת לא שילמה לתובע החזרי הוצאות נסיעה ולא סיפקה לו רכב צמוד משך כל תקופת העסקתו.

התובע לא חתם על כל כתב ויתור, אלא רק חתם כי הוא מאשר קבלת הפרוטוקול. התובע לא התכוון לוותר על החזר הוצאות הנסיעה.

לא יתכן ניכוי או ויתור משכרו של עובד על בסיס הודעה בעל פה, אלא רק בהודעה מפורשת בכתב.

בנוסף, לא ניתן להתנות על תשלום החזרי הוצאות נסיעה, מאחר ומדובר בזכות קוגנטית.

עת החל התובע לעבוד אצל הנתבעת, סוכם כי שכרו ישולם בנטו נוכח קצבת הפנסיה המשולמת לו, תוך שהנתבעת אחראית לכל תשלומי המיסים והחיובים למיניהם. סיכום זה נעשה הן בהסכם העבודה והן בטופס ההודעה על תנאי עבודה, וכך סבר התובע עד שהגיעו מעקלים של מס הכנסה לביתו. הנתבעת אף שילמה לרשויות המס תשלום בסך 7,582 ₪, אותו הציגה כ"מחווה" אך לא השכילה להוכיח זאת.

הנתבעת הודיעה לתובע רק בעל פה כי עליו לבצע תיאום מס.

לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,833 ₪ בגין החוב לרשויות המס.

4.לטענת הנתבעת, התובע הינו גמלאי צה"ל שבקיא היטב בכל הקשור לזכויות עובדים. התובע קיבל את מלוא הכספים בגין הוצאות נסיעה. בין השאר חתם התובע על מסמך "אישור תשלומים לעובד". כל עניין הוצאות הרכב הסתיים בשנת 2013 ומאז לא עלתה כל טענה בנושא. התובע קיבל 5,000 ₪ בגין רכיב זה בעבור התקופה שעובר לחתימת המסמך, ומאז ועד למועד סיום עבודתו קיבל 500 ₪ מדי חודש.

בנתבעת עובדים מספר גימלאי צה"ל, אשר כולם מבצעים תיאומי מס והגשת דו"חות שנתיים באופן עצמאי. במידה ויש זיכוי במס התובע מקבל לכיסו, ובמידה ויש חיוב הוא משלם בעצמו. גם התובע עצמו מאשר שהחוב בגינו תובע הוא כלל לא קשור לשכרו בנתבעת, אלא נוצר בשל הכנסותיו המצטברות ולאור דרישות שהיו לתובע בגין תגמולים והחזרים.

הנתבעת אשר היתה מרוצה מעבודתו של התובע, הסכימה לפנים משורת הדין לשלם לו חלק מאותו חוב, קרי מעין בונוס.