עמ"נ 39207-09-16 עופרי נ' מדינת ישראל - משרד הפנים

לפני בקשה לסילוק הערעור המנהלי על הסף, לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, ובהודעת הערעור ונספחיה החלטתי לקבל את הבקשה.

עניינו של הערר שהוגש לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין) היה הימנעות המשיב ממתן החלטה בבקשת המערערת למתן מעמד מטעמים הומניטריים. הסעד שנתבקש היה מתן החלטה על ידי בית הדין בהיעדרה של החלטה מצד המשיב למרות שהתחייב לעשות כן. ערר זה הוגש ביום 26.5.2016.

אלא שביום 27.7.2016 ניתנה החלטת המשיב ובהמשך לכך החליט ביום 1.8.2016 בית הדין למחוק את הערר שהופנה לאי מתן החלטה ולהפנות את המערערת להגשת ערר על ההחלטה לגופה ככל שהיא חפצה בכך.

הערר שלפני מופנה כלפי החלטת בית הדין האמורה ולטענת העותרת על בית משפט זה לדון בו כאשר הטענה היא כי היה על בית הדין להיעתר לסעד המבוקש בהיעדרה של החלטה.

לא מצאתי כי נפלה טעות מלפני בית הדין לעררים לא כל שכן כזו המגלה עילה להתערבות בית המשפט לעניינים מנהליים. משניתנה החלטה אין מקום להעתיק את הדיון בנכונותה לגופו של עניין לבית המשפט אלא על המערערת למצות תחילה את האפיק הפתוח בפניה – ערר לבית הדין לעררים.

החלטתו של בית הדין לעררים להימנע ממתן סעד בהיעדר החלטה, מקום בו ההחלטה כבר קיימת היא החלטה מתבקשת וכאמור אין עילה להתערב בה. בית הדין קמא אף איזן בין זכויות הצדדים והשית על המשיב הוצאות.

לפיכך, החלטתי לסלק את הערעור על הסף. בפני המערערת פתוחה הדלת להגשת ערר על ההחלטה שנתן המשיב בעניינה ביום 27.7.2016. הדעת נותנת כי ככל שחלף המועד לכך ישקול בית הדין קמא בחיוב בקשה להארכת המועד אך הדבר מסור כמובן לשיקול דעתו.

הערעור נמחק. אין צו להוצאות. הערבון יוחזר למפקיד.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ז, 07 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.