עמ"נ 31793-11-16 כהן תדמור ואח' נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה לצו ביניים.

1. סיכויי ההליך. עמדת המשיב מעוגנת בהוראת סעיף 3א(ב'1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952, ובנוהל הרלוונטי ליישומה. לאלה משקל ניכר. נתתי דעתי לנסיבות ההומניטריות להן טוענות המבקשות, לטענותיהן לגבי החלטות כאלה ואחרות של שרי פנים, וכן לטענה בדבר אופן הטיפול השונה בשני מקרים אחרים. טענות אלה ראויות על פניהן לבירור. עם זאת, הצבתן אל מול הוראות החוק והנוהל מלמדת, כי עוצמת הטענות אינה מן הגבוהות.

2. מאזן הנוחות. לעניין זה, ניתן להתרשם כי הרחקתה של המבקשת 2 מתחומי מדינת ישראל עלולה לגרום לפגיעה ממשית במבקשת, בה היא מטפלת. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח גילה המתקדם של מבקשת 1, ומצבה הרפואי והנפשי. יש להזכיר, כי מטרת הצו המבוקש הוא שמירה על מצב קיים, הנמשך מזה קרוב לשלוש שנים. במצב הדברים הנדון, עולה כי אי מתן צו ביניים כמבוקש עלול ליטול מן הערעור את עיקר תכליתו. מנגד, לא הוכחה בנסיבות עניין זה פגיעה באינטרס הציבורי, אם יינתן צו, בעוצמה הקרובה לפגיעה במבקשות אם לא יינתן צו כמבוקש.

3. במצב זה, שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובת היענות לבקשה, חרף האמור לעיל לגבי סיכויי ההליך. אוסיף, כי גם אם אניח כי היה שיהוי סובייקטיבי מסוים בהגשת הבקשה לצו ביניים, לא הונחה תשתית המלמדת על פגיעה כזו באינטרס הציבורי הנובעת מכך, העולה כדי שיהוי אובייקטיבי העשוי להצדיק את דחיית הבקשה. בשים לב ללוחות הזמנים לפעולת המבקשות, גם לא ניתן להתרשם מחוסר ניקיון כפים אשר יש בו, כשלעצמו, כדי להביא לדחיית הבקשה.

4. התוצאה של כל האמור היא, כי הבקשה לצו ביניים מתקבלת. הצו הארעי שניתן (14.11.16) יישאר, אפוא, בתוקפו, עד למתן פסק דין בהליך שבכותרת. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: