עמ"נ 4711-11-16

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לתכנון ובניה – פיצויים והיטלי השבחה מחוז תל אביב מיום 10.8.2016 (ערר (ת"א) 85253/12 קלו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב) (להלן – "ההחלטה"), בה נדחה עררו של קלו על החלטת השמאית המכריעה מיום 19.10.2012 (נספח "א" להודעת הערעור").

לטענת המבקש, הבקשה מוגשת "לשם הזהירות" מאחר וההחלטה ניתנה נגד בעל דין לא נכון – יעקב קלו (להלן – "קלו"), והייתה אמורה להינתן כנגד עו"ד בן שחר (להלן – "בן שחר"), בתפקידו ככונס נכסים.

עוד טוען המבקש כי יש לקבל את הבקשה מאחר וההחלטה נמסרה לכתובת לא מעודכנת, והגיעה לידיו באיחור רב, ומאחר ומבוקשת הארכת מועד קצרה של מספר ימים בלבד ושום נזק לא ייגרם כתוצאה מקבלתה.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענתה, ההחלטה נשלחה לבא-כוחו של המערער, בן שחר, הן באמצעות דואר רשום והן באמצעות הפקס, וכי לגבי שני המשלוחים התקבלו אישורי מסירה.

בנוסף, המשיבה טוענת כי הטענה בדבר החלפת כתובת המשרד לא עלתה בעבר, ומבירור שערכה התברר כי לא התעוררה כל בעיה על רקע זה עד כה.

באשר לטענה בדבר מתן החלטה כנגד בעל דין שגוי, טוענת המשיבה כי מדובר בטענה סמנטית שאינה רלבנטית לצורך ההכרעה בבקשה, ומעלה תהיה מדוע לא טרח המבקש לפנות לוועדת הערר לשינוי שמו של העורר.

המשיבה טוענת כי החלטת ועדת הערר התקבלה על-ידי המבקש לכל המאוחר ביום 24.8.2016 באמצעות הפקס ומאחר והמבקש השמיט מידע זה מבקשתו, בחוסר תום לב, הרי שאין טעם מיוחד המצדיק את קבלת הבקשה, ויש לדחותה על הסף.

המבקש טוען כי לא נעשתה מסירה "מהפן המשפטי פורמלי" עד עצם היום הזה, כאשר הצד הנכון להליך הוא בן שחר ואילו המסירה נעשתה לקלו "באופן אישי באמצעות בא כוחו".

המבקש חוזר על כך שהאיחור הוא בן יומיים בלבד, כאשר ההליך המדובר נמשך 4 שנים, וכי לא ייגרם כל נזק למשיבה במתן הארכה המבוקשת ואילו חסימת האפשרות של המבקש להגיש את הערעור יגרום לפגיעה קשה בזכויותיו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, החלטתי לקבל את הבקשה להארכת מועד.