ה' נ' מועצה מקומית טובא זנגריה ואח'

1.בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שהגישה התובעת-ילידת 1956, כנגד הנתבעות בגין נזקים שלטענתה, נגרמו לה כתוצאה משתי תאונות במהלך עבודתה כמורה בביה"ס בתחום הנתבעת 1 (להלן: "המועצה").

ע"פ הנטען בתביעה, ביום 15.4.08 בשעה 11:00 לערך, בזמן שיעור בכתה, החליקה התובעת על מים שהיו על הרצפה ונפגעה בגבה (להלן: "התאונה הראשונה"). ביום 26.1.11 בשעה 10:00 לערך, במהלך הפסקה, כשירדה התובעת במדרגות, התעקמה רגלה כאשר בביה"ח נמצא כי נגרם לה שבר ברגל ימין (להלן: "התאונה השנייה").

התובעת טענה כי התאונות אירעו כתוצאה מהפרת חובות חקוקות ורשלנות של הנתבעות וכן כי בנסיבות חל הכלל של "הדבר מדבר בעדו".

2.המועצה טענה כי דין התביעה כנגדה להידחות והכחישה את הרשלנות והנזקים הנטענים. המועצה הכחישה את נסיבות התאונות הנטענות וטענה כי בכל מקרה, התאונות לא היו צפויות, לא נגרמו מחמת רשלנותה, או מחמת מפגעים כלשהם והתובעת היא האחראית היחידה לפגיעותיה.

הנתבעת 2 (להלן: "המדינה"),הודתה כי הייתה מעבידת התובעת ואולם הכחישה אף היא את נסיבות התאונות, הרשלנות הנטענת והנזקים. לחילופין טענה המדינה כי ככל שקיימת אחריות, הרי הינה של המועצה.

3.מטעם התובעת העידה התובעת וכן גב' עולא הייב (להלן:"עולא"). כן הוגש תצהיר מטעם היפא מנדורי (להלן:"היפא"),אשר הנתבעות ויתרו על חקירתה. מטעם המועצה הוגש תצהיר בצירוף הקלטה ותמלול מטעם החוקר ליאור נורקין (להלן: "החוקר"), אשר התובעת ויתרה על חקירתו. מטעם המדינה העיד מנהל ביה"ס מר ויסאם הייב (להלן: "המנהל").

דיון:

4.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים שהעידו, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי בנסיבות התאונות הנטענות קמה אחריות למי מהנתבעות.

אין חולק כי קיימת חובת זהירות מושגית בין המועצה כמחזיקת המקרקעין בהן אירעו התאונות והאחראית לתחזוקתם, לבין התובעת. כך גם ביחס לקיום חובת זהירות מושגית בין המדינה, כמעבידת התובעת, לבין התובעת.

יחד עם זאת, בעצם פגיעתה של התובעת בשטח בית הספר ובמהלך עבודתה, אין כשלעצמה כדי להקים אחריות בעוולת הרשלנות למי מהנתבעות. לא שוכנעתי כי גם לפי גרסת התובעת קמה אחריות לנתבעות וכאילו היה מדובר בפגיעות שניתן היה לצפות ולמנוע.