המ"ש 775-09-16 מרים נ' מדינת ישראל ואח'

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) - התשמ"ב -1982, שהגישה המבקשת לביהמ"ש ביום 5.9.16. 

על המבקשת הוטל קנס בגין עבירה מיום 26.10.14 של אי ציות לאור אדום ברמזור בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה (הודעת תשלום קנס מס' 90503739618).

במקרה דנן מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום על שם המבקשת.

עפ"י הנטען בבקשה, לא המבקשת היא נהגה ברכב ביום ביצוע העבירה אלא גב' ותד אמירה ת.ז. ********, אליה מבקשת הסבת הדו"ח האמור. בבקשה צויין, כי המבקשת לא קיבלה הדו"ח המקורי לידיה אלא נודע לה אודותיו רק ממשרד הרישוי.

לפיכך, ובכדי למנוע עיוות דין, היא מבקשת להאריך המועד להישפט.

לבקשה צורף עותק הדוח המקורי, תצהיר הנהגת הנטענת והעתק מכתב מדואר ישראל כי אישור המסירה לא נשמר לאחר שנה ממועד שליחתו.

הבקשה הועברה לתגובת התביעה אשר התנגדה לה וציינה, כי למבקשת נשלחה הודעת קנס בדואר רשום לכתובתה הרשומה. דבר הדואר לא נדרש ולפיכך רואים אותו כנמסר כדין. על כן ביקשה לדחות הבקשה.

לתגובתה הנוספת צרפה התביעה עותק אישור המסירה לפיו הודעת הקנס נשלחה למבקשת וחזרה בציון "לא נדרש" וכן תדפיס מרישומי הדו"תן, שהינם רשומה מוסדית.

הדיון