ת"מ 139-07 איצקוביץ מוטי נ' עירית נס-ציונה

1.בקשה לעיון בתיק.

המבקש ציין בבקשה כי הוא מבקש לעיין בתיק למרות שלא היה לו קשר אליו, משום שהחומר בתיק יוכל לשפוך אור על פרשה מקצועית שזלגה לגישתו למישור האישי. הפרשה נושא טענות המבקש נוגעת לממצאים של חוות-דעת מומחה שהמבקש ערך, אשר בדקה כפל חיובים בעיריית נס-ציונה במסגרת תיק אחר. המבקש ציין בבקשה דנן כי הוא סבור שעיון בחומר עשוי לשפוך אור על המניע למערכה זו ולקדם את הנושא ופתרונו.

עמדות הצדדים להליך

2.התובע בתיק (הוא המשיב 1) הגיב לבקשה וציין כי הוא אינו מתנגד לה.

3.הנתבעת (היא המשיבה 2) הגיבה אף היא. לטענתה, המבקש מתייחס בבקשתו לתיק הוצאה לפועל בו הוא מונה כמומחה על-ידי לשכת ההוצאה-לפועל. מדובר בתיק לגביית ארנונה, שעיריית נס-ציונה (היא הנתבעת בתביעה נושא בקשת העיון דנן) היתה הזוכה בו. המבקש הודיע – כך טענה הנתבעת, על פרישתו מפעילות בתיק ההוצאה לפועל, וכב' הרשם ניר נחשון אישר את בקשתו. כב' הרשם ציין בהחלטתו כי הוא מאשר את התפטרותו של המבקש הן משום שהוא הודיע על פרישה מהתיק, והן משום שבחוות-דעתו נפלו ליקויים לא מעטים המטילים ספק ביחס למומחיותו בתחום חיובי הארנונה. מעבר לכך ציין כב' הרשם כי המומחה (הוא המבקש בהליך דנן) חרג מתפקידו והעביר את חוות-דעתו למבקר המדינה ללא שקיבל אישור לכך. עוד צוין כי המבקש התנהל באופן בלתי-ראוי למומחה שמונה על-ידי לשכת ההוצאה-לפועל.

הנתבעת טענה כי תיק ההוצאה-לפועל בו מונה המבקש כמומחה הסתיים בפשרה זה מכבר (בשנת 2011). המבקש הגיש בקשה לשכר טרחה בתיק (בשנת 2012) ומאז לא היה לנתבעת קשר עמו. לכן הנתבעת חולקת על הטענה הגלומה בבקשה לפיה החומר בתיק עשוי "לשפוך אור" או "לקדם פיתרון" – שכן כל המערכות בין הצדדים הסתיימו זה מכבר.

4.לגישת הנתבעת עומדים מאחורי הבקשה נימוקים של "מסע דיג" או סיבות פסולות אחרות, ולכן אין מקום להיעתר לה. הנתבעת הפנתה להלכה הפסוקה לפיה אין די ברצון של אדם לעיין בתיק בית-משפט, אלא הוא נדרש לתת טעם לבקשה. אם הטעם הוא שולי וחסר חשיבות, דין הבקשה להידחות.

תשובת המבקש

5.המבקש השיב לתגובת הנתבעת. הוא פירט את מהלך העניינים במסגרת תיק ההוצאה-לפועל, ובכלל זה חוות-דעת ביניים שהוגשה על-ידיו, ישיבת הוכחות שהתקיימה לאחר מכן, והחלטה המורה לו להשלים את חוות-הדעת והמורה לנתבעת לשתף עמו פעולה. המבקש טען כי נציגי הנתבעת לא שיתפו איתו פעולה ואף לא שילמו את שכר-טרחתו. לכן הוא הודיע על פרישה מניהול התיק.

6.לגופו של ענין טען המבקש כי יש לדחות את טענות הנתבעת ביחס לקשר בין התיק נושא בקשת העיון ותיק ההוצאה-לפועל. הוא טען כי בקשתו מתייחסת לקשר בין זליגת המערכה למישור האישי ולהליך נושא בקשת העיון. הוא הוסיף כי ישנו סיכוי סביר כי הפרוטוקולים של הדיונים בתיק דנן "יציפו" הנחה זו, ועל כל פנים גם אם לא יימצא קשר – היעתרות לבקשה לא תגזול משאבים כלשהם מהנתבעת. הוא הוסיף כי גם אם מדובר – כגישת הנתבעת – בנושא שולי וחסר-חשיבות, הרי שאין מקום להניח כי ייגרם לנתבעת נזק כלשהו מהחשיפה.

דיון

7.תקנה 4 לתקנות בית המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) תשס"ג – 2003 מתייחסת לבקשות לעיון בתיקים של מי שאינו בעל דין בהליך. תקנה 4(א) קובעת כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין". תקנה 4(ג) ממשיכה וקובעת כי "בקשת עיון תהיה מנומקת, ותוגש לפי טופס 2 שבתוספת". תקנה 4(ד) מתייחסת לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון בקשה לעיון. התקנה קובעת כי –

"בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי-הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה".

8.חוקיותה של תקנה זו נבחנה על ידי בית המשפט העליון בבג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (8.10.2009). באותו ענין הועלו טענות נגד חוקתיות הדרישה להנמקת בקשה לעיון בתיק לאור עיקרון פומביות הדיון. בית המשפט העליון (כב' הנשיאה בייניש) התייחס בפסק-הדין לעיקרון פומביות הדיון ולחשיבותו כעיקרון יסוד של כל משטר דמוקרטי. זהו עיקרון המבוסס בין היתר על זכות הציבור לדעת, על התרומה של הפומביות לשיפור איכות ההחלטות של בית-המשפט ועל יצירת אמון של הציבור ברשויות הציבור בכלל ובבתי-המשפט בפרט, בהיות עיקרון זה "תורם ליצירת מראית פני הליך עשיית הצדק באופן המקדם אמון זה".

זכות העיון – כך נקבע באותו ענין, נגזרת מהעיקרון בדבר פומביות הדיון וזאת "גם אם במלוא היקפה אין זכות העיון חופפת בהכרח את עקרון פומביות הדיון. יצוין עוד, ולהשלמת התמונה, כי זכות העיון נגזרת אף מחובת הנאמנות שחבה רשות ציבורית לציבור, המהווה מקור עצמאי לחובת הגילוי של מסמכיה".

לאור האמור לעיל, נקבע בפסק-הדין כי יש להכיר בזכות העיון כנגזרת של עיקרון פומביות הדיון, ולהכיר בכך ש"הכלל הרחב הינו שיש לאפשר לכל פרט לעיין בתיקי בית המשפט".

9.בהתאם לכל האמור לעיל, קבע בית-המשפט כי נקודת המוצא העקרונית היא כי יש להתיר את העיון, וכי על בעל הדין המתנגד לעיון – מוטל הנטל לשכנע את בית-המשפט כי אין להתירו. מבקש העיון יכול לכן להתספק בהנמקה "קצרה ותמציתית", שנועדה רק כדי לבאר לבית-המשפט מהו האינטרס שלו בעיון. הנמקה זו דרושה כדי לאפשר לבית-המשפט לאזן את האינטרס של מבקש העיון מול אינטרסים מוגנים אחרים- בין של המתנגד לעיון או של הציבור בכללותו.

10.אני סבורה כי לאור האמור לעיל, יש לקבל את בקשתו של המבקש כמבוקש בה. המבקש עתר כאמור כי בית המשפט יאפשר לו לעיין בפרוטוקולים של הדיונים שהתנהלו בהליך נושא הבקשה. יוער כי היותה של זכות העיון "נגזרת" של עיקרון פומביות הדיון, באה לידי ביטוי ברור בבקשה זו. זאת משום שדיונים בבית-המשפט הם ככלל דיונים פומביים. המבקש, כמו כל אחד אחר, יכול היה – לו היה מעוניין – להיכנס לאולם בית-המשפט כאשר התקיימו הדיונים בהליך נושא בקשת העיון, ולהקשיב לדברים שנאמרו במסגרתו ושבאו בהמשך לידי ביטוי בפרוטוקול הכתוב של הדיון, וזאת - ללא כל מגבלה וללא שהיה עליו לתת כל הסבר לטעם שהוא מבקש להיות באולם.

11.כאמור, מכוח התקנות היה על המבקש לנמק את בקשתו בהנמקה "קצרה ותכליתית". הנמקה זו נועדה כדי לאפשר לבית-המשפט לאזן בין הטעם לעיון כפי שהוא עולה מבקשת המבקש, לבין הנימוקים והאינטרסים העומדים מנגד. הנטל להוכחת קיומם של אינטרסים נוגדים מוטל כאמור על המתנגד לעיון, בהיות טענותיו מנוגדות לנקודת המוצא העקרונית לפיה זכאי מבקש העיון לעיין בתיק.