מ"ת 814-10-15 מדינת ישראל נ' דבאח(עציר)

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות הפרת צו שנועד להגן על אדם, איומים ותקיפה סתם. הכל עבירות לפי סעיפים 287 (ב), 192 ו379 + 25 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

2.על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, אזי ביום 19/3/15 הוצא בביהמ"ש לענייני משפחה צו לפיו נאסר על הנאשם להטריד את המתלוננת בכת מקום ובכל דרך ובין שאר ההוראות, להמצא במרחק של 500 מ' ממנה. על פי עובדות כתב האישום החלטה זו שבה ואושרה בביהמ"ש ביום 21/4/15.

3.כתב האישום ממשיך ומפרט כי לכאורה ביום 17/9/15 בשעות הערב, הפר הנאשם את אותה ההחלטה באופן שהצטייד בסכין בשרים והתקרב לכאורה אל דלת הדירה בה מתגוררת המתלוננת ואיים עליה באופן שאמר לה "תצאי, אני אהרוג אותך וארצח אותך". על פי עובדות כתב האישום בהמשך הגיע למקום בנה והמשיב לכאורה השליך לעברו כוסות זכוכית.

4.הסניגור חולק על קיומן של ראיות לכאורה, ולפיכך חולק על קיומה של עילת מעצר והעדר ראיות לכאורה.

5.מסכימה אני עם הסניגור לעניין עבירת הפרת צו בימ"ש שנועד להגן על אדם. קיימות בפני ביהמ"ש ראיות לכאורה שהצו אכן ניתן. עותק הצו מונח בפני ביהמ"ש. יחד עם זאת, הן על מנת שהצו יקבל תוקף כלפי המשיב שבפניי והן על מנת להוכיח את היסוד הנפשי של המשיב, על פיו היה מודע לכאורה על קיומו של הצו ומודע לכך כי מעשיו מהווים הפרתו יש להוכיח המצאת הצו למשיב. כפי שטוען הסניגור ולא מצאתי תשובה בדברי המבקשת ואף לא בעיוני בתיק, אין בפניי ראייה לכאורה כי הצו נמסר למשיב.

6.גם אם פנייה למתלוננת לא מהווה צו בימ"ש הרי שנכתב בכתב האישום שהמשיב עשה זאת כשהוא מצוייד בסכין בשרים ומאיים על המתלוננת. לעניין זה קיימות ראיות לכאורה שכן קיימת הודעת המתלוננת. הודעת המתלוננת נגבתה ביום הארוע 17/9/15 ונגבתה בשנית ביום 20/9/15. המתלוננת מתארת כי המשיב היה בבית אמו מעבר לכביש. היא ראתה אותו הולך למטבח ולוקח סכין גדולה לבשר. יש לציין כי אין פירוט בחקירה כיצד ראתה את המעשה, אם היה בתוך הבית. יחד עם זאת היא מציינת כי ראתה אותו מתקרב לביתה. היא נכנסה אל הבית וסגרה את הדלת ושמעה אותו צועק "אני ארצח אותך". אחיו הגיע מאחורי ותפס אותו ולקח אותו מהמקום. בחקירתה השנייה היא מציינת כי לא ראתה את הצבע של הסכין וכי האח תפס אותו כאשר הגיע למדרגות הבית ופתח את השער.

המשיב בחקירתו מכחיש הכל. נחקרו שניים נוספים. האח אליו מפנה המתלוננת בעדותה אשר טוען כי בקשר לארוע הסכין לא היה ולא נברא. כמו כן נחקר הבן של המלוננת אשר העיד כי התקשרו אליו ומסרו כי יש סכסוך בין ההורים והרבה אנשים מחוץ לבית. הוא לא ראה מה היה בין הוריו.

7.על פי ההלכה הפסוקה, בשלב זה קיימות ראיות לכאורה שכן קיימת הודעתה המפורטת של המתלוננת. הבן אינו מחזק את עדותה לעניין הסכין אך עניין זה מתיישב עם עדותה שכן מדבריה הגיעה מאוחר יותר וכך גם הוא טוען. תמיכה מסויימת ניתן למצוא בדבריו כי התקשרו אליו ואמרו שיש סכסוך בין הוריו, דבר המוכחש על ידי המשיב בחקירתו.

8.אחיו של המשיב נחקר וכאמור הכחיש את עניין הסכין. יחד עם זאת, תומך הוא בעובדות כתב האישום הקושרות את המשיב לכאורה לזריקת כוסות זכוכית. יש לציין כי המשיב בחקירתו מכחיש גם עניין זה.