עמ"נ 51633-10-15 מנהל הארנונה של עיריית ירושלים נ' משה קול

הערעור

1.לפניי ערעור מינהלי שהגישה המערערת, עיריית ירושלים, על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית ירושלים, שקיבלה עררים שהגיש המשיב, משה קול, בדבר חיובו בתשלומי ארנונה לשנים 2010-2009, בגין נכס שבבעלותו, המצוי ברחוב --------. הוועדה קבעה, כי המשיב הודיע למערערת בשנת 2006 על העברת הנכס למחזיק אחר, וכי אותו מחזיק החזיק בנכס בשנים הרלבנטיות (2010-2009; עד ליום 30.9.10). המחלוקת בין המערערת לבין המשיב, מתמקדת בשתי סוגיות עיקריות: הראשונה – האם הייתה ועדת הערר מוסמכת לדון בטענות המשיב הנוגעות לשנים 2008-2006, במסגרת הדיון בעררים שהוגשו על החיובים לשנים 2010-2009; והשנייה – האם המשיב החזיק בנכס בשנים 2010-2009, ועל-כן חייב בתשלום הארנונה בגינו, או האם מסר הודעה בכתב בדבר החזקת הנכס על-ידי אחר, בהתאם להוראות סעיפים 326-325 לפקודת העיריות [נוסח חדש], ולפיכך אינו חייב בתשלומי הארנונה לשנים אלו.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליך

2.המשיב הִנו בעלים של נכס המצוי ברחוב --------, המחולק – על-פי טענתו – לשלושה חלקים. לטענת המשיב, חלק מהנכס – בשטח של כ-50 מ"ר (להלן – הנכס), אשר סומן – לצורכי זיהוי – על-ידי המערערת כנכס 30140-040-006-0035, הושכר לחברת "כותרת ריהוט בע"מ" (להלן – חברת כותרת ריהוט או החברה), בין השנים 2010-2002, מכוח הסכם שכירות שהתחדש מדי שנה. על הסכם השכירות חתומה חברת "ביג פאלאס (1994) בע"מ", חברה בבעלות המשיב, המורשָה – לגרסתו – להשכיר את נכסיו בשמו (להלן – חברת ביג פאלאס). הסכם השכירות, שנחתם ביום 1.10.02, קבע כי תקופת השכירות תחול עד ליום 30.9.07, והתייחס לנכס בשטח 18 מ"ר. תיקון להסכם השכירות נחתם בין הצדדים למחרת, ביום 2.10.02, ולפיו הורחב שטח השכירות בנכס ל-50 מ"ר, ותקופת השכירות הוארכה עד ליום 30.9.10.

אקדים ואציין, כי חברת כותרת ריהוט הייתה בעבר בבעלותו של המשיב, ונוהלה על-ידי בנו, יששכר קול. בעקבות סכסוך שנתגלע בין המשיב לבין בנו, בקשר עם השכרת הנכס הנדון, הועברה החברה לבעלות בנו של המשיב, באופן בלעדי, ונותק הקשר בין המשיב לבין החברה.

3.בעקבות שינוי ברישום הנכס בשנת 2006 (אשר נגרם שלא בעטיו של המשיב), והטלת חיוב הארנונה בגין הנכס לשנת 2006 על המשיב, פנה המשיב אל המערער, בשלוש פניות שונות, בעניין החזקת הנכס על-ידי חברת כותרת ריהוט: האחת, במכתב מיום 25.5.06 שכותרתו "השגה על קביעת ארנונה כללית נכס מס' 30140-040-006-0035", אשר הופנה ל"מחלקת שומה, אגף השומה והגבייה", ושעליו מופיעה חותמת "נתקבל" מטעם המערערת (נספח א' להודעת הערר שהוגשה לוועדת הערר); השניה, במכתב למחלקת הארנונה של המערערת, שכותרתו "הודעה על מחזיקים" מיום 15.11.06, החתום על-ידי חברת ביג פאלאס, ואשר עליו מופיעה חתימת "נתקבל" בכתב-יד לצד ציון תאריך 16.11.06 (מוצג ער/6 בתיק הוועדה); והשלישית, על-גבי טופס השגה שמולא בכתב-יד על-ידי בנו של המשיב, עו"ד רוני קול, מטעם המשיב, ואשר אף על-גביו מופיעה חתימת "נתקבל" בכתב-יד לצד ציון תאריך 16.11 (ללא ציון השנה; מוצג ער/4 בתיק הוועדה). לשלושת הפניות צורף הסכם השכירות בין המשיב לבין החברה, והתיקון לו שצוין לעיל. במכתב תשובה מטעם מנהל הארנונה מיום 14.1.07 (סומן ער/5 בתיק הוועדה), המתייחס להשגה מיום 16.11.06, צוין כי נערך ביקור בנכס, ונמצא שאכן, כטענת המשיב, הנכס בכללותו מפוצל לשלושה חלקים, כשאחד מהם הוא הנכס הנדון (שזיהויו מסתיים בספרות 35), ונערכה מדידה עדכנית של הנכס. עם זאת, צוין במכתב כי שלושת החשבונות רשומים על-שם המשיב.

4.השאלה, האם מכתב ההשגה מטעם המשיב מיום 25.5.06 מהווה השגה כדין על חיוב המשיב בתשלום הארנונה בגין הנכס בשנת 2006, נדונה בין הצדדים במספר הליכים משפטיים (ת"א (י-ם) 707576/06; ת"א (י-ם) 15713/08; וע"א (י-ם) 41140-10-11). בסופו של יום, נחתם בין הצדדים ביום 30.10.12 הסכם פשרה ולפיו הסכימו הצדדים, מבלי שהודו איש בטענות משנהו, על סילוק סופי ומוחלט של טענותיהם ההדדיות בקשר לחיוב הארנונה בגין הנכס לשנת 2006, בתמורה לתשלום סך 130,000 ₪ על-ידי המשיב למערערת, לסילוק חוב הארנונה לשנה זו. בסעיף 11 להסכם הפשרה צוין, כי ידוע לצדדים שקיימים השגות ועררים בגין חיוב הארנונה לנכס לשנים 2009 ו-2010, וכי כל צד שומר על טענותיו במסגרת הליכים אלו.

5.המשיב חויב על-ידי המערערת בתשלום ארנונה בגין הנכס לשנת 2009. המשיב השיג על דרישה זו, והשגתו נדחתה על-ידי מנהל הארנונה ביום 19.8.09, בנימוק כי המשיב לא הודיע על חדילת בעלות או החזקה בנכס, בהתאם לחובתו מכח סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן – הפקודה); ולא צירף חוזה שכירות לתימוכין בטענותיו. ביום 15.9.09 הגיש המשיב ערר על החלטת מנהל הארנונה לוועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית ירושלים (להלן – ועדת הערר), לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן – חוק הערר על קביעת ארנונה כללית). בעררו טען המשיב, כי אף שהִנו הבעלים הרשום של הנכס, הנכס מוחזק על-ידי חברת כותרת ריהוט, והיא החייבת בתשלום חוב הארנונה לשנת 2009. המשיב טען, כי ביום 25.5.06, במסגרת ההשגה שהגיש על חיובו בתשלום ארנונה בגין הנכס לשנת 2006, הודיע למערערת על החזקת הנכס על-ידי חברת כותרת ריהוט, וצירף להשגתו העתק של חוזה השכירות עם חברת כותרת ריהוט; וכי השגה נוספת הוגשה על-ידו ביום 16.11.06, באמצעות בנו עו"ד רוני קול, שבה חזר על טענותיו כאמור, ואף לה צורף הסכם השכירות עם חברת כותרת ריהוט. המשיב ציין, כי הנכס שבנדון הִנו חלק מנכס רחב מימדים, אשר פוצל לשלושה חלקים; וכי בעוד ששניים מתוכם נרשמו על-ידי המערערת על-שם המחזיקים בהם, המערערת מסרבת – ומתמידה בסירובה – לרשום את חלק הנכס שאליו מתייחס הליך זה על-שם המחזיקה בו – חברת כותרת ריהוט, וזאת מסיבה שאינה ידועה למשיב. המשיב ביקש לטעון כי היות שהשגתו מיום 25.5.06 לא נענתה על-ידי המערערת במועד הקבוע בסעיף 4(א) לחוק הערר על קביעת ארנונה כללית, יש לראותה כהשגה שנתקבלה, על-פי הוראות סעיף 4(ב) לחוק; והוסיף כי טענות ביחס להשגתו מיום 25.5.06 מתבררות בהליך משפטי התלוי ועומד בין הצדדים (ת"א (י-ם) 15713/08).

טרם שנדון ערר המשיב על חיובו בתשלום ארנונה בגין הנכס לשנת 2009, על-ידי ועדת הערר, הוטל על המשיב אף חיוב הארנונה בגין הנכס לשנת 2010. המשיב השיג אף על חיוב זה לפני מנהל הארנונה, והשגתו נדחתה בהחלטה מיום 10.6.10. ביום 6.7.10 הגיש המשיב ערר נוסף, שבו תקף את החלטת מנהל הארנונה, וחזר על הטענות שהעלה בעררו בגין חיוב הארנונה לשנת 2009.

6.בתשובתה לעררים טענה המערערת, כי מכתבו של המשיב מיום 25.5.06 אינו יכול להחשב כהשגה, משום שלא הוגש למנהל הארנונה, כי אם לאגף הגבייה. מנימוק זה, טענה המערערת, אף יש לדחות את טענתו לפיה יש לראות את השגתו מיום 25.5.06 כהשגה שנתקבלה, לפי סעיף 4(ב) לחוק. המערערת הוסיפה, כי אף שניתנה למשיב הזדמנות להגיש השגה חדשה לשנת 2006 במסגרת הליך משפטי שהתנהל בין הצדדים (ת"א (י-ם) 707576/06), בחר הלה שלא לעשות כן, ולכן יש לראותו כמי שלא הגיש השגות בשנת 2006. אף שהמערערת ציינה בתשובתה לעררים, כי המשיב טוען שהגיש ביום 16.11.06 השגה שניה בגין חיובו בארנונה, בחרה שלא להתייחס לטענה זו. המערערת טענה, כי ביקורות שנערכו בנכס העלו שחברת כותרת ריהוט אינה מחזיקה בנכס, וכי המשיב מסר דיווחים סותרים ביחס להחזקת החברה בנכסיו שונים, באופן שיש בו כדי להעלות חשד שאין הוא יודע היכן נמצאת החברה. לסיכום, טענה המערערת בתשובתה לעררים, כי המשיב לא מסר הודעה כדין על החזקת חברת כותרת ריהוט בנכס, ועל-כן הוא חייב בתשלום הארנונה בגין הנכס לשנים 2010-2009. בסיכומיה לפני ועדת הערר הרחיבה המערערת וטענה, כי אין זה מסמכות הוועדה לדון בטענות המשיב הנוגעות לשנים 2008-2006, היות שהונחו בפניה עררים לשנים 2010-2009 בלבד. לגופו של עניין, גרסה המערערת, כי טענות המשיב בעניין ההשגה שהגיש כביכול בשנת 2006 נדחו בפסק-הדין בעניין ת"א (י-ם) 15713/08, ואף ערעור שהגיש המשיב על פסק-דין זה נסתיים בפשרה בין הצדדים, במסגרתה שילם המשיב חלק מן החוב. כן גרסה המערערת, כי המשיב הִנו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, והוא לא הוכיח את החזקת חברת כותרת ריהוט בנכס בתקופה הרלבנטית לעררים; כי המשיב אינו צד להסכם השכירות שהציג עם חברת כותרת ריהוט, כי אם חברת ביג פאלאס, ולא ברור מה הקשר בינה לבין המשיב; וכי הסכם השכירות מתייחס לנכס בעל מספר זיהוי שונה מזה של הנכס נשוא העררים. לחלופין, טענה המערערת כי ניתן לחייב את המשיב בתשלום חוב הארנונה מכח היותו מחזיק במשותף של הנכס, בין-היתר נוכח העובדה שלא מסר הודעה על שינוי בהחזקה, כטענתה.