בא"ש 334-11-16 יפרח נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לביטול צו השבתה מנהלי שהוצא לרכב ( להלן: "הצו").

1.המבקש הוא נכדה של בעלת הרכב מושא הצו. ביום 29.10.16 נרשמה למבקש הזמנה לדין שעניינה נהיגת רכב בשכרות ובעקבותיה הוצא הצו נשוא הבקשה.

2.המבקש עותר לבטל את הצו מנימוקים הומניטריים הקשורים במצבה הבריאותי של סבתו. נטען כי הסבתא, ניצולת שואה, מתקשה בניידות והרכב משמש לה "רגליים". סבתו של המבקש לא ידעה כי הרכב ישמש את המבקש באירוע במסגרתו נהג לכאורה בשכרות. בדיון התברר כי מפתחות הרכב אינם ברשות סבתו של המבקש אלא ברשות אמו של המבקש אשר צינה כי המבקש נוטל את המפתחות כל אימת שהוא זקוק לרכב.

3.ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש לא הוזהר לבל ינהג בשכרות וכי עולה שמפתח הרכב היה נגיש למבקש בכל עת, ללא בקרה על אופי השימוש שיעשה ברכב. ב"כ המבקש מדגיש כי השיקול ביסוד הבקשה הוא הומניטרי גרידא. לטענתו, המבקש הוא "ילד טוב" שמעולם לא הסתבך קודם לכן ועל כן לא העלה איש על דעתו שיש להזהירו לבל יעבור עבירות תוך נהיגה ברכב.

דיון והכרעה

4.תכליתו של סעיף 57א לפקודת התעבורה היא, בין היתר, להרתיע בעלי כלי רכב למסור ללא בקרה מתאימה כלי רכב לשימושם של אחרים המבצעים בהם עבירות מסכנות חיים. כך נאמר כי "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון, בשכרות וכדומה.. השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות) תשס"ד – 2004, הצעות חוק תשס"ד 63).

במקרה זה עולה כי המבקש נהג ברכב כבשלו. איש לא פיקח על השימוש שנעשה ברכב . איש לא טרח להזהיר את המבקש לבל יבצע עבירות ברכב. בנסיבות אלה ועל רקע התכלית ההרתעתית עליה עמדתי לעיל, יש לתת משקל מועט יחסית לשיקולים ההומניטריים שפירט המבקש. טענת המבקש כי איש לא העלה על דעתו שהמבקש ינהג ברכב בשכרות אינה יכולה להתקבל. האזהרה הנדרשת מבעל הרכב אינה מתחייבת מנתוניו הקונקרטיים של נהג זה או אחר. היא נדרשת ומתחייבת כל אימת שכלי הרכב ניתן לשימושו של נהג אחר שאינו בעליו, ללא קשר לנתוני הנהג.

5.מן האמור לעיל עולה כי באיזון בין השיקול ההומניטארי או השיקולים הנוגעים לנסיבותיה הספציפיות של סבתו של המבקש לבין שיקולי ההרתעה והמניעה הנוגעים לכלל הציבור גובר ללא ספק משקלם של האחרונים. עם זאת, משקל מסוים יינתן לשיקול ההומניטרי, מה עוד שהתרשמתי בדיון כי התכלית ההרתעתית הושגה לפני סיום התקופה הקבועה בצו. בנסיבות אלה איזון הולם בין התכליות האמורות מאפשר קיצור תקופת הצו ב- 7 ימים וכך אני מורה.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ז, 07 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.