עמ"נ 61830-09-16

 בפניי בקשה לעיון חוזר לעיכוב הליכים. המבקשת הקימה רצפת בטון בשטח של כ – 2000 מטר ללא היתר. לאחר שהוצא צו הריסה לרצפה (להלן: "הרצפה") הגישה המבקשת בקשה לביטול הצו בבית משפט השלום. בדיון שנערך קיבלה המבקשת את הצעת בית המשפט והבקשה נדחתה בהסכמתה. למרות שניתנה הסכמה פתחה המבקשת בהליך נוסף בפני בית משפט זה בטענה שמהות ההסכמה לא הוסברה לה, כך גם הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטות קודמות דחיתי את הבקשה מן הנימוק שיש להעדיף במקרה דנן את האינטרס הציבורי בגדרי מאזן הנוחות וזאת מכיוון שאין סיכוי לקבלת היתר בניה בעתיד הקרוב. המבקשת פנתה לבית המשפט העליון (בר"מ 8533/16) אשר נידון בפני כב' השופט הנדל. עיקר הטענה בפני ערכאת הערעור היה כי לנוכח התפתחויות שחלו לאחר החלטתי הסיכויים לקבלת היתר בניה טובים מאוד ומאחר שהצו שהוצא נגד המבקשת מפלה אותה לרעה, הצו הוצא בניגוד להוראות החוק, מכאן שלטעמה של המבקשת מאזן הנוחות נוטה לטובתה. כב' השופט הנדל לא מצא לנכון לקבל את הבקשה, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה לאור ההלכה ששיקול דעתה של הערכאה המבררת בעניין מתן סעד זמני הוא רחב ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטתה. הנטל מוטל על מבקש רשות הערעור שנדרש להראות כי סיכויי ההליך ומאזן הנוחות נוטים לטובתו באופן המצדיק התערבות בהחלטת הערכאה המבררת.

עוד קבע כב' הנדל שבפני בית המשפט המחוזי כמו גם בהליך לפניו הועלו טענות כלליות בלבד שאינן נתמכות כהוא זה בתשתית העובדתית הנדרשת, מכאן שאין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. האמור מתייחס לתשתית העובדתית שעמדה לפני בית משפט זה בעת שקיבל את ההחלטה הקודמת. המבקשת צירפה מסמך לביהמ"ש העליון, מסמך אשר לא היה בפני מותב זה בעת שניתנו ההחלטות הקודמות, מהמסמך עולה שלאחר מתן החלטתי נערכה ישיבה נוספת בוועדה המקומית. בישיבה זו נקבע כי הבקשה לקבל היתר בניה טובה לנציגי משרד החקלאות, כי אלה יבקרו בשטח, וכי לאחר מכן יתקיים דיון נוסף בוועדה המקומית. המדובר בהתפתחות מאוחרת למתן החלטתה של ערכאה קמא ומכאן שהדרך הדיונית הראויה היא להגיש בקשה לעיון חוזר כפי שעשתה המבקשת.

על מנת לאפשר למבקשת לפסוע בנתיב דיוני זה עיכב כב' השופט הנדל את צו ההריסה עד ליום 7.11.16 שעה 13:00.

המשיבה אשר הגיבה לבקשה מתנגדת לעיכוב הביצוע וטוענת כי העותרת באה בידיים שאינן נקיות לבית המשפט. המבקשת הבינה היטב את משמעות הסכמתה בבית משפט השלום וביקשה אורכה של 30 יום לצורך התארגנות ונימקה זאת בין היתר ששוכר צד ג' זקוק לפרק זמן זה כדי לעבור למקום אחר, בניגוד לדברים אלה בחלוף כמעט 3 חודשים מהדיון בפני בית משפט השלום לא נעשה דבר, ומהמבקשת ממשיכה לעשות שימוש בשטח.

מתמונות ודוח שצורפו לתגובת המשיבה שצולמו על ידי מפקח שאף נתן דו"ח, עולה כי נכון להיום נמצא שאין שינוי מהותי במקרקעין, וכי בסמוך ליציקות הבטון על משטח המצע מאוחסנים משטחי בלוקי איטונג רבים, האחסון משתרע על פני רוב החלקה, בעת הביקור נכח אדם שעסק בפינוי משטחי בלוקים מעל רצפת הבטון הנ"ל על ידי מלגזה.

מן החומר שיש בתיק עולה כי במקום יש משרד בתוך מבנה יביל כשהוא מחובר לתשתיות, במקום ניתן לראות משטחים רבים של בלוקים המונחים כחומה אחד על גבי השני, דהיינו, בעוד שהצו מעוכב מזה 3 חודשים על ידי בקשות חוזרות ונשנות של המבקשת, היא ממשיכה לעבור על החוק ביודעין ולהפיק מכך טובת הנאה על דרך של גביית דמי שכירות בסך של 12,000 ₪ לחודש לפי דבריה.

תמים דעים אני עם טענת המשיבה שלא ארעה כל נסיבה חדשה שיש בה כדי לקבוע שהיתר הבניה נמצא בהישג יד. העובדה שהתקיימה ישיבה בוועדה המקומית בבקשת המבקשת להיתר בניה, וככל דיון בבקשה להיתר למבנה חקלאי התבקשה תגובת משרד החקלאות שאינו מוסד תכנון. אין בעצם בקשת תגובת משרד החקלאות כדי ללמד על סיכויה של המבקשת לקבל היתר בניה.

המדובר במשטח בטון גדול מאוד שמשתרע על 2 דונם, והעובדה שהשימוש המסחרי במשטח ממשיך עד היום מלמדת שאין פניה של המבקשת לעסוק בחקלאות, והבקשה למתן היתר בניה בחממה חקלאית כביכול עבור "מצע מנותק" על רצפת בטון בגודל כזה אינה אמינה ונועדה למנוע את ביצוע צו ההריסה.

אין המדובר בהיתר בהישג יד שמשמעותו היתר שעומד להינתן ורק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב את נתינתו של הצו עיכוב קצר. ההלכה היא שרק במקרה כזה יעכב בית המשפט צו הריסה מנהלי שניתן כדין לבניה ללא היתר ושאמור לשמש ככלי יעיל ומהיר למלחמה בבנייה ללא היתר.

אשר על כן, מאזן האינטרסים נותן שאין לעכב את ביצוע צו ההריסה, היה כי בעתיד הרחוק ינתן היתר בניה למשטח, כי אז תהיה כמובן רשאית המבקשת לבנות משטח חדש בהתאם להוראות הדין. המבקשת הייתה צריכה לצפות עת בנתה את המשטח ללא היתר שהוא יכול להיהרס על ידי הרשויות בהתאם לסמכותן כדין, ולקחה על עצמה את הסיכון בהתאם.

התוצאה היא שלא ראיתי מקום לעכב את צו ההריסה המנהלי.