עפ"ת 657-09-16 כלבונה(אסיר) נ' מדינת ישראל

1.המערער הורשע על פי הודאתו בבית המשפט קמא (תיק פל"א 3468-07-16, בית משפט שלום לתעבורה בעכו, כב' השופט הבכיר, י. בכר) בעבירות שעניינן נהיגה תחת פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10א. לפקודה, נהיגה כשרישיון הרכב פקע בתקופה העולה על 6 חודשים לפי סעיף 2 לפקודה וכן נהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2א. לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל – 1970.

כעולה מכתב האישום בו הורשע המערער, הוא נתפס ביום 11/07/16 כשהוא נוהג ברכב בעיר שפרעם שעה שביום 30/12/15 הוא נפסל מלנהוג ברכב, מתוקף פסק דין של בית משפט (תיק פ"ל 9390-12-15) למשך 14 חודשים, פסק דין שניתן בנוכחותו.

2.בפני הערכאה קמא הוצג הסדר טיעון באשר לעונש אליו עתרו הצדדים. הסדר הטיעון כלל ענישה מוסכמת אליה עתרו ב"כ הצדדים ומלבד זאת ציין הסנגור כי "הצלחנו לקבל את הסכמת הנאשם אחרי שהסיכום כזה שהמאשימה לא תתנגד לעיכוב ביצוע גזר הדין". לכך השיבה התביעה כמצוין בפרוטוקול הערכאה קמא, כי: "הסיכום הוא שאנחנו נבקש להפעיל את המאסר בפועל עכשיו והסנגור יכול לטעון באופן חופשי לגבי עיכוב המאסר".

3.בית המשפט קמא אימץ את עתירתם העונשית של הצדדים, וגזר את דינו של המערער לפיה, אך מיאן לבקשת עיכוב הביצוע בציינו "בקשת הסנגור לעיכוב ביצוע נדחית".

4.לאחר מתן גזר הדין ,פנה המערער למזכירות בית המשפט קמא, בבקשה להקלה בעונש, על רקע נסיבות חיים ונימוקים שפורטו בפנייתו. בקשתו הועברה לסנגוריה הציבורית שמטעמה הגישה, לאחר קבלת אורכה, "הודעת ערעור מתוקנת", המופנית אף היא ,כלפי גזר הדין בלבד.

נטען כי בשל נסיבות חיים קשות היה מקום להקלה בענישת המערער, ולו לפנים משורת הדין. טענה נוספת היא כי בפני הערכאה קמא חזרה בה התביעה מהסכמתה לעיכוב ביצוע עונש, שעה שרק בעטיה של דחייה זו נתן המערער את הסכמתו להסדר הטיעון ועל כן שומה היה על בית המשפט קמא שלא לאמץ את מכלול הסדר הטיעון שהונח בפניו.

נטען כי התנהגות התביעה כאמור והתכחשותה להסדר הטיעון, מצדיקות הקלה בענישה.

טענה נוספת בפי המערער היא כי העתירה העונשית שהונחה לפתחה של הערכאה קמא כאמור בהסדר הטיעון , הייתה מחמירה ביותר וחייבה את בית המשפט קמא לשקול באופן ממשי להקל בה, בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלה.

לפיכך עתר המערער להקלה בעונשו ולחילופין למתן הוראה לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו כדי לבחון את השלכת הענישה שהוטלה על משפחתו וביטחונו האישי.

5.לאחר הגשת הודעת הערעור כאמור, הגיש המערער בקשה לתיקון הודעת הערעור והקדמת הדיון. כעת עתר המערער לזכותו; נטען כי בעת שהמערער נתפס נוהג כאמור בחודש יולי 2016 הוא היה בעיצומו של ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות בעטיה של העבירה שבגללה גם נפסל רישיונו. בנסיבות אלה, ועל פי הוראת סעיף 42(ג)(2) לפקודת התעבורה, לא הייתה תקופה זו אמורה להימנות במניין משך הפסילה ועל כן אין לראות את המערער כמי שנהג תחת פסילה בעת שנתפס כאמור.