עמ"נ 53072-09-16 מדינת ישראל נ' נ' ואח'

1. בפניי ערעור מינהלי שהוגש על ידי המדינה על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, שניתן בערר (ת"א) 2605-16, ביום 20.9.16, אשר התיר את כניסת הקטינה לישראל בהשגחת המשיבים, בכפוף להפקדת ערבות בסך 100,000 ₪, וזאת עד 14 יום ממתן פסק דין סופי בתיק תמ"ש 31099-08-16, ובהתאם לתוצאותיו.

2. המדינה טוענת כי שגה בית הדין לעררים, כי אין להתיר את כניסת הקטינה לישראל, גם לא באופן זמני, וכי הדבר עומד בניגוד לכל דין ונוהל, עלול ליצור תקדים, ולעודד מאן דהו לקחת את החוק לידיו. בנוסף עומדת המדינה על טענתה כי יש לגרש את הקטינה לאלתר.

3. המשיבים טוענים, כי יש לדחות את הערעור שכן אין מקרה שקטינה נשארה במתקן המסורבים זמן כה רב. מתקן המסורבים אינו מתאים לשהות של קטינים, ובכל מקרה החלטת בית הדין לאפשר לה כניסה זמנית לארץ היא החלטה זמנית, שתוכרע סופית רק לאחר בירור התובענות בבית המשפט למשפחה, דבר שיכול לקחת עוד זמן רב. לטענת המשיבים, שחרור הקטינה, כאמור הכרחי, שכן מה שצריך לעמוד לנגד עיני בית המשפט הוא בראש וראשונה טובת הקטינה.

4. אין ספק שמבחינתה של הקטינה, טובת הקטינה מחייבת שהיא תהיה במקום מוגן ומתאים לגילה, כאשר אין ספק שמתקן המסורבים איננו מיועד לכך. טענה זו מאוד שובת לב, אך לא ניתן להתעלם מהנסיבות הכל כך חמורות, ויוצאות הדופן במקרה זה.

5. בבואו של ביהמ"ש להכריע במחלוקת שבין הצדדים, עליו לשים לנגד עיניו, זה מול זה, את כל הנסיבות המיוחדות של המקרה: את טובתה של הקטינה מחד, אל מול כל שאר העובדות: את העובדה שכניסתה של המשיבה ארצה היתה בתרמית, כאשר הבריחה את הקטינה מסרי לנקה עם דרכון סרי-לנקי מזוייף; כאשר ניסתה להכניס את הקטינה ארצה עם דרכון ישראלי מזוייף, על אף שכניסתה ארצה של הקטינה סורבה עוד על ידי שלטונות ישראל בסרי לנקה.

6. לכל אלה מתווספת התנהלותה השקרית של המשיבה, שטענה תחילה בתוקף שהיא אמה הביולוגית של הקטינה, והסכימה לערוך בדיקת רקמות תוך שהיא מתחייבת בישיבת בית המשפט (ראה פרוטוקול מיום 9.8.16 במסגרת רע"מ 18646-08-16), שככל שייקבע שהיא אינה אמה הביולוגית שלה קטינה - היא מתחייבת שלא להגיש כל בקשות נוספות, לא לעתור עוד לכניסתה לארץ של הקטינה ולא למנוע את החזרתה לסרי-לנקה.

7. והנה, לאחר שתוצאות הבדיקה הגנטית הוכיחו שהמשיבה אינה דוברת אמת, והיא אינה אמה הביולוגית של הקטינה, טענה לפתע לראשונה, שהיא שימשה כפונדקאית, כאשר מדובר בביצית של תורמת אנונימית, ובתרומת זרע מאחיה, המשיב 3, כאשר לטענתה תוצאות הבדיקה הגנטית (כפי שמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 11.8.16 ברע"מ 18646-08-16), מצביעות ותומכות בטענה זו בוודאות של 99%.

8. כאמור, בסמוך לקבלת תוצאות הבדיקה הגנטית, ועל אף התחייבותה של המשיבה, פנו המשיבים בבקשה לעכב את גירושה של הקטינה, והגישו שתי תביעות לבית המשפט למשפחה; האחת בתיק תמ"ש 19583-08-16 (להלן: "תיק האימהות") לקבוע את האימהות של המשיבה, שטוענת ששימשה כפונדקאית של הקטינה, וכן תובענה שהוגשה על ידי משיב 3, לאחר שהתקבלו תוצאות הבדיקה הגנטית בתיק תמ"ש 31099-08-16 (להלן: "תיק האבהות"), בה עתר משיב 3 לקבוע כי מדובר בתרומת זרע שלו, וכי על כן יש להצהיר על אבהותו.

הבירור בשתי תובענות אלה טרם הסתיים.