אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עמ"נ 2461-02-16 משגב השקעות בע"מ נ' עיריית חיפה

עמ"נ 2461-02-16 משגב השקעות בע"מ נ' עיריית חיפה

תאריך פרסום : 17/10/2016 | גרסת הדפסה

בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לעניינים מנהליים

09/10/2016
בפני השופט:
אלכס קיסרי

- נגד -
מערערת:
משגב השקעות בע"מ
משיב:
מנהל הארנונה בעיריית חיפה
פסק דין
 

 

  1. ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית חיפה ("ועדת הערר") מיום 16.11.15 ("החלטת ועדת הערר"), שבה נדחו עררים שהגישה העוררת על החלטת המשיב לדחות את ההשגות שהגישה בגין חיובי ארנונה בשנים 2011–2015 בקשר לנכס הידוע כחלקה 10 בגוש 10889 XXX, המוצי בתחום שיפוטה של העיר חיפה ("הנכס").

     

    רקע והליכים קודמים

     

  2. המערערת מחזיקה בנכס בשטח כולל של 235 מ"ר. על פי תכנית מתאר מקומית חפ/777 – הרחבת הרחובות באזור המיובש ("תכנית 777"), השטח שהנכס מצוי בו הוא שטח המיועד לשמש כאזור מחסנים ((WAREHOUSE ZONE (סעיף 8(א)(3) לתקנון התכנית). במרוצת השנים אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה כמה היתרי בנייה, שמכוחם נבנה הבניין שבו ממוקם הנכס ומכוחם הוא פועל: היתר בנייה מיום 2.9.46, המתייחס לקומה השנייה בבניין ומגדיר את השימוש בה למשרדים; היתר בנייה מחודש מרץ 1950, המתייחס לכל הבניין שהנכס מצוי בו ומגדיר את השימוש המותר בו למסחר ולמשרדים; והיתר בנייה מיום 12.5.64 המתייחס לקומת המרתף בבניין, לקומת קרקע, ולקומה א ו-ב, ומגדיר את השימוש המותר בהן כמסחר. המשיב קבע כי על פי צו המסים של עיריית חיפה הסיווג המתאים ביותר לאחסנה הוא פריט החיוב "עסקים אחרים", והנכס חויב בארנונה לפי תעריף החיוב המתאים לסיווג "עסקים אחרים אזור 1".

     

  3. לטענת המערערת, החל מיום 1.8.10 הנכס עומד ריק וללא שימוש, ולכן היא הגישה בכל שנה משנת 2011 ועד שנת 2015 השגות שבהן ביקשה פטור לנכס ריק, בהתאם לסעיף 13 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג–1993 ("תקנות ההסדרים"). לחילופין טענה המערערת כי הואיל והנכס אינו בשימוש, יש לחייבה בארנונה על פי הסיווג הנמוך ביותר שבצו המסים של עיריית חיפה התואם את ייעודו התכנוני של הנכס, היינו סיווג של תעשייה ומלאכה, ואין לחייב את הנכס בחיובי ארנונה על פי תעריף עסקי. המשיב דחה את ההשגות, והמערערת הגישה עררים על החלטותיו. בדיון שהתקיים בפני ועדת הערר אוחד הדיון בכל העררים, ולאחר שמיעת טענות הצדדים דחתה ועדת הערר את העררים בנוגע לשנים 2011–2015.

     

  4. בהחלטת ועדת הערר נקבע, כי בהתאם לסעיף 13 לתקנות ההסדרים פטור לנכס ריק מוענק לתקופה מוגבלת של שישה חודשים, וכי הנכס דנן זוכה בפטור כאמור בגין החודשים ספטמבר-אוקטובר 2008, ובהמשך בגין התקופה מ-1.8.10 עד 30.11.11. ועדת הערר אף דחתה את הטענות לקבלת פטור מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות, תוך שקבעה כי לא הוכח שהנכס עומד בתנאים לקבלת הפטור כאמור. בקשר להשגה בעניין סיווג הנכס נקבע כי במקרה שהנכס פנוי ואינו בשימוש, החיוב בארנונה מתבצע על פי הסיווג הזול האפשרי מבין השימושים החוקיים המותרים בו על פי דין. הוועדה מצאה כי על פי תקנון תכנית 777 החלה על הנכס והתשריט שצורף אליה, שטח הנכס מוגדר כשטח מסחרי (סעיף 3 לסיכומי המשיב בערר). זאת ועוד, עיון בתיק הבניין של הנכס (6675/40) ובתיק רישוי העסקים העלה כי ייעודו התכנוני של הבניין שבו מצוי הנכס הוא מסחר ומשרדים, ומתמונות שצירף המשיב נמצא כי הנכס שימש בעבר ונועד לשמש גם כיום למשרדים. הוועדה קבעה כי המערערת לא הוכיחה שנעשו בנכס שינויים פיזיים שיש בהם להצביע על כך שהנכס מתאים לשמש לתעשייה או למלאכה. משכך, הוועדה הסיקה כי הסיווגים שהמערערת מבקשת, תעשייה ומלאכה, אינם נמנים על השימושים המותרים על פי דין, הן על פי היתר הבנייה הן על פי התכנית החלה על הנכס. ועדת הערר דחתה את טענות המערערת בקשר לסיווג הנכס כבית תוכנה, וקבעה - בעקבות הדברים שנאמרו בעמ"נ (ת"א) 203/05 אלרוב נדל"ן ומלונאות בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (27.12.05) - כי סיווג לפי תעריף מופחת מיועד לתעשייה ממשית וכי סיווג כבית תוכנה אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין.

     

    עיקר הטענות

     

  5. המערערת חזרה וטענה כי החל מיום 1.8.10 עומד הנכס ריק, ולכן יש לסווגו בסיווג "הנמוך ביותר שניתן". לטענתה, הדין מאפשר להשתמש בנכס לצורכי תעשייה, וזאת מכוח תכנית חפ/428 ובהתאם להיתר הבנייה משנת 1942 שהוצא למבנה בעת הקמתו. המערערת הוסיפה וטענה כי בעבר שימש הנכס לתעשייה, ורק בהמשך הותר לו לשמש גם למסחר, ולכן ניתן להשתמש בנכס לתעשייה גם מבלי לבצע בו שינויים פיזיים מהותיים. לעניין סיווג הנכס כבית תוכנה נטען כי הוועדה התעלמה מהעובדה שלצורך שימוש בנכס כבית תוכנה לא נדרש בו שינוי פיזי, והפעילות המתקיימת בבתי תוכנה היא משרדית באופייה. המערערת טענה גם כנגד דחייה על הסף של הערר בגין שומת שנת 2011 בשל האיחור במועד הגשתו (ערר 25/12), ובכל מקרה טענה כי אין לחייבה בהפרשי ריבית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ