סע"ש 948-12-14

לפניי תביעתו של התובע לקבלת זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו בנתבעת 1 ומאופן סיומה. בנוסף, מבקש התובע לחייב את הנתבע 2 באופן אישי.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

1. התובע, אזרח אריתריאה, עבד אצל הנתבעת בהתאם לאשרת עבודה. תקופת ההעסקה שנויה במחלוקת בין הצדדים.

2. לטענת התובע, הוא עבד מיום 27.10.2010 ועד ליום 30.07.2012 (להלן – התקופה הראשונה) ומיום 03.10.13 עד ליום 01.07.2014 (להלן –התקופה השנייה).

3. לטענתו, עבד ללא הפסק במשך 7 ימים בשבוע, ללא יום מנוחה, במשך 10 עד 15 שעות ביום. במהלך תקופת העסקתו, לא קיבל ימי חופשה, יום מנוחה שבועית, דמי הבראה, דמי נסיעות והפרשות לפנסיה, כמתחייב מצו ההרחבה במשק. בנוסף, טען, כי במהלך התקופה הראשונה הנתבעת 1 שילמה לו שכר שנפל משכר מינימום, ללא כל תשלום עבור עבודה בשעות נוספות. לדבריו, בתקופה הראשונה השתכר 20 ₪ לשעה ובסופה, פוטר מבלי שנערך לו שימוע כדין ומבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים; ואילו בתקופה השנייה השתכר 24 ₪ לשעה ובסופה פוטר ללא שימוע וללא קבלת פיצויי פיטורים.

4. עוד טען התובע כי נהג להחתים כרטיס נוכחות בבואו ובצאתו מהעבודה וכי עבד בהתאם לסידורי עבודה שבועיים שנקבעו מראש ע"י הנתבעת 1. לדבריו, לא קיימים ברשותו דוחות הנוכחות ותלושי השכר המלאים לתקופת עבודתו.

5. לאור האמור לעיל, התובע עותר לתשלום בגין פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, דמי הודעה מוקדמת, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, הפרשי שכר מינימום, תשלום בגין שעות נוספות ועבודה ביום המנוחה השבועית, הפרשות לפנסיה, דמי נסיעות, פדיון דמי הבראה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ופיצוי בגין אי מתן תלושי שכר.

6. בנוסף, דורש התובע לחייב באופן אישי את הנתבע 2, אשר לדבריו היה מנהלו הישיר והיה מודע להתנהלות הנתבעת 1, אשר נמצאת בבעלותו המלאה, ואשר אינה פעילה עוד.

7. הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה מטעמה וטענה כי התובע החל את עבודתו אצלה ביום 03.10.2013, ולא כפי שנטען על ידו, כעובד מטבח בשכר שעתי. לדבריה, התובע הודיע למנהלו הישיר, מר יפתח שפירא, אשר ניהל את בית הקפה וכן למנהלו הישיר במטבח, מר גילי ארז, כי הוא אינו מעוניין להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת כי הנסיעות בכל בוקר מתל אביב להרצליה קשות לו (סעיף 11 לכתב ההגנה).