בא"ש 108-10-16 בשאראת נ' מדינת ישראל

1.לפניי שתי בקשות של המבקש. בקשה להורות על ביטול איסור שימוש ברכב מ.ר. 98-375-10 (להלן: "הרכב"), שהוטל על ידי קצין משטרה למשך 30 ימים, ובקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה ע"י קצין משטרה בתאריך 3.10.2016.

2.על פי החשד בתאריך 3.10.2016 נהג המבקש ברכבו בהיותו שיכור. בבדיקת ינשוף שנערכה לו נמצא אחוז האלכוהול 795 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

3.ב"כ המבקש טען נגד קיומן של ראיות לכאורה, עתר לביטול הפסילה המנהלית שהוטלה על המבקש והחזרת רכבו שהוטלה עליו הודעת איסור שימוש.

פירט בבקשתו ובטיעוניו את נסיבותיו האישיות ואת נסיבות האירוע וטען כי המבקש לא נהג ברכב ומי שנהג ברכב נכח באולם בית המשפט.

4.ב"כ המשיבה, התנגד לשני הבקשות שהוגשו. טען לקיומן של ראיות לכאורה, הגיש את תיק החקירה, הפנה לעברו התעבורתי המכביד ולכך כי בעברו עבירה נוספת של נהיגה בשכרות וביקש מבית המשפט להתעלם מתצהירו של מי שאומר שהוא נהג לרכב, והפנה לעובדה כי המבקש עזב את המקום.

5.התנאים להפעלת הסמכות לפסילה מינהלית בנויים משני מרכיבים: האחד – מרכיב הראיות לכאורה, המבקש לבחון אם קיימות ראיות לכאורה המצביעות על כך שהנהג עבר עבירה המופיעה ברשימת העבירות המצדיקות פסילה מנהלית. המרכיב השני, עניינו בשאלה אם קיימת מסוכנות לציבור בהמשך נהיגתו של הנהג בכביש. עיקרון של תנאי זה בכך שהוא משבית את הפסילה המנהלית על שיקול של מניעת סכנה לציבור מהמשך נהיגתו של הנהג, ואין הוא סממן של ענישה בטרם משפט.

6.לאחר עיון בחומר החקירה, במזכרי השוטרים, פלטי הינשוף, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה של נהיגה בשכרות.

7.על פי דו"ח "פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות" סירב המבקש לענות מה הוא שתה והיכן. צויין כי נדף מפיו ריח חזק של אלכוהול ומרגע העיכוב לביצוע בדיקת שכרות, נאסר עליו לשתות, לאכול, לעשן ולא הקיא, בעמידה התנדנד, חרג מהקו בהליכה על הקו, ביצע בהצלחה מבחן הבאת אצבע לאף וההתרשמות הכללית של השוטר שהיה תחת השפעת אלכוהול כבדה. כמו כן, בדו"ח על עיכוב המבקש הודה ששתה שתי כוסות בירה.

נערך כיול למכשיר כנדרש, נערכה בדיקה כפולה, עפ"י טופס דין וחשבון נעשה שימוש בפיה חדשה עבור כל נשיפה שבוצעה.

תוצאות בדיקת הינשוף הצביעה על ריכוז של 795 מיקרו גרם לליטר אויר ינשוף, משמע מעבר למידה המותרת בחוק.