עמ"נ 50113-08-16 הברה HABRA ט1386335 נ' משרד הפנים/מינהל האוכלוסין

כללי

1.המערער, אריתראי כבן 40, הסתנן לישראל בחודש מרץ 2011. כחודשיים לאחר כניסתו לישראל הוצא לו רישיון שהייה זמני מכח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, ומאז הרישיון הוארך פעם אחר פעם.

2.בתאריך 20.8.15 הגיע המערער ללשכת המשיב להארכת תוקף רישיון ישיבתו בישראל ובאותו מעמד הוא זומן לשימוע לקראת הוצאת הוראת שהייה. ביום 31.8.15 נערך למערער שימוע ולאחריו הוצאה לו הוראת שהייה לפיה עליו להתייצב במרכז השהייה ביום 16.9.15 לתקופה של 12 חודשים.

3.ביום בו היה על המערער להתייצב במרכז השהייה הוא הגיש ערר לבית הדין לעררים בתל אביב נגד הוראת השהייה וביקש צו ביניים לעיכוב ביצוע הוראת השהייה. בית הדין דחה את הבקשה לצו ביניים והמערער נדרש להתייצב במרכז השהייה בהתאם להוראת השהייה שניתנה לו.

בהמשך, בית הדין לעררים מחק את הערר שהגיש המבקש, בשל עשיית דין עצמי באי התייצבותו במרכז השהייה.

4.למרות המתואר, המערער לא התייצב במרכז השהייה.

5.כעבור כחודשיים, ביום 16.11.15, המערער נתפס וממונה ביקורת גבולות הורה על השמתו במשמורת בשל הפרת הוראת השהייה שהוצאה לו. בתום ריצוי עונשו, הועבר המערער, ביום 14.1.16, למרכז השהייה, בהתאם להוראת השהייה המקורית שהוצאה לו, ומאז הוא שוהה במרכז השהייה.

6.ביום 3.2.16 הגיש המערער ערר לבית הדין לעררים בבאר שבע – ערר 1268/16 – בו טען נגד הוראת השהייה.

7.בין לבין הגיש המערער בקשת מקלט, רואיין בקשר לכך, ובקשתו נדחתה.

8.ביום 19.4.16 נערך למערער שימוע לבחינת אורך תקופת שהייתו במרכז השהייה, בהתאם להחלטת בית המשפט העליון בנושא בבג"ץ 8665/14, ולאחריו החליט הממונה שלא לקצר את תקופת הוראת השהייה של המערער.

9.בשלב מסוים, בית הדין לעררים ביקש לקבל את התייחסות משטרת ישראל לטענת המערער כי הוא היה קרבן עבירת החזקה בתנאי עבדות, וקצין המשטרה הממונה על הנושא מסר לבית הדין כי לא נמצאה ראשית ראיה לכך שהמערער היה קרבן לעבירות החזקה בתנאי עבדות בסמוך לכניסתו לישראל.

10.אחר הדברים האלה, ביום 26.7.16, דחה בית הדין לעררים את ערר המערער.

מכאן הערעור.

טענות הצדדים

1.המערער תוקף את החלטת בית הדין הדוחה את עררו נגד החלטת ממונה ביקורת הגבולות מיום 14.1.16 המחייבת אותו להתייצב במרכז השהייה בהתאם להוראת השהייה שהוצאה לו ביום 31.8.15, ואת החלטת בית הדין הדוחה את עררו נגד החלטת ממונה ביקורת הגבולות מיום 1.5.16 שלא לקצר את תקופת הוראת השהייה שהוצאה לו. ב"כ המערער טוען, בעיקר, כי בנסיבות היה מקום לראות במערער כקרבן עבירת החזקה בתנאי עבדות ולא להוציא לו הוראת שהייה; כי בהתחשב בטענות המערער בראיון הראשון שנערך לו, היה על הממונה לבקש ממשטרת ישראל לברר אם יש ראיות לכאורה לכך שנעברה לגביו עבירת החזקה בתנאי עבדות, באריתראה; ומכל מקום, היה על הממונה להתחשב בקורות המערער באריתראה ולהוציא לו הוראת שהייה לתקופה קצרה מהתקופה המירבית; וכיום, לאחר שהמערער שוהה במשמורת ובמרכז השהייה תקופה של כתשעה חודשים, מן הדין לשחררו.

2.המשיב טוען, כי יש לדחות את הערעור על הסף – בשל מעשה בית דין, משום שעררו של המערער על החלטת הממונה להוציא עליו הוראת שהייה נדחה על ידי בית הדין לעררים בתל אביב והוא שב והגיש ערר על אותה החלטת ממונה בפני בית הדין לעררים בבאר שבע; ובשל העובדה שהמערער נמנע מלהתייצב במרכז השהייה למרות הוראת השהייה שהוצאה לו ולמרות שבית הדין לעררים בתל אביב דחה את בקשתו לצו ביניים ואחר כך מחק את עררו - ולגופו, משום שהחלטות הממונה בעניינו של המערער היו חוקיות, ענייניות וסבירות ואין הצדקה להתערב בהן.