ת"א 778-07-13 עתיד תשתיות חשמל 7 בע"מ נ' חיימוביץ ובניו הנדסה בע"מ

בפני בקשה לביטול החלטתי מיום 26.6.16 במסגרתה אפשרתי למשיבה דכאן, כפוף לתשלום הוצאות, להגיש ראיות נוספות למומחה מטעם בית המשפט, ולחילופין להטלת הוצאות על המשיבה על פי פקודת בזיון בית המשפט, לגביה הוגשו תגובה ותשובה לתגובה.

ההחלטה האמורה התקבלה לאחר דיון במעמד הצדדים במהלכו נחקר המומחה מטעם בית המשפט על חוות דעתו ולאחר השלמת טיעון בכתב מטעם הצדדים.

בהחלטה הובהר גודל מחדלה של המשיבה, אך מתוך העדפת האינטרס של חקר האמת ניתנה לה לפנים משורת הדין האפשרות לתקן את מחדלה כפוף לתשלום הוצאות.

הבקשה שבפני נובעת מכך שגם בקיום החלטתי האמורה התעוררו תקלות והמשיבה לא עמדה בה במועדה ככתבה וכלשונה, כאשר גם בפי המשיבה טענות כנגד התנהלות המבקשת בהקשר זה.

טרם שאכריע בבקשה שבפני ברצוני להביע את פליאתי מעצם הצורך להדרש לענין זה בשנית, לאחר שהמשיבה כבר חדלה מחדל ניכר ובעטיו חויבה בהוצאות בסכום לא מבוטל, וציפייתי היתה כי לאחר תוצאה זו תעשה כל מאמץ שהדבר לא יישנה.

מאידך, גם מן המבקשת ניתן היה לצפות למעט יותר גמישות, במיוחד לאור בקשתה האחרונה בתיק זה המעידה אף היא כי תקלות קורות לכולם, הגם שמבין אני את תחושתה לאור השתלשלות האירועים בתיק זה.

בבר"ע 305/80 רפאל שילה ואח' נ. שלמה רצקובסקי ואח' (פ"ד לה(3) 449, 461) קבע בית המשפט העליון כי –

"חובתו זו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים "בדרך מקובלת ובתום לב", מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו. המבחן לפעולתו זו אינו מבחן סובייקטיבי, ואינו מותנה בגישתו האינדיבידואלית של בעל הדין באשר לנכון ולראוי (בג"צ 59/80 [5]; ע"א 701/79 [4] הנ"ל). המבחן הראוי הוא זה, הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה. במסגרת זו יש לדרוש, כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש, שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים." (ההדגשה שלי – א.ב.)

אינני רואה מקום להכביר מילים לאחר דברים נכוחים אלה של גדולים וראויים ממני, די לחכימא ברמיזא – והכוונה לשני הצדדים. עתה לגוף הענין.

הסעד הראשון שמבקשת המבקשת הינו ביטול החלטתי מיום 26.6.16 בשל מחדלי המשיבה, אולם מדובר בהחלטה אשר ניתנה לאחר דיון במעמד הצדדים וטיעונים בכתב וסבור אני כי לגופה מדובר בהחלטה שאין מקום לבטלה – גם אם לא עמד מי מן הצדדים בהוראותיה באופן מדוייק, מצב שאינו מהווה עילת ביטול החלטה באופן כללי, זאת מעבר לשאלה האם קיימת סמכות בידי לעשות זאת.

הסעד השני המבוקש הינו הפעלת הסנקציות הקבועות בפקודת בזיון בית המשפט.

כפי שכבר ציינתי לעיל, בשים לב למצב הדברים ולעובדה כי עומדים אנו לאחר שהחלטתי מיום 27.6.16 עשתה חסד עם המשיבה נוכח מחדליה, לצד חיובה בהוצאות, ציפיתי ממנה לנקיטת כל מאמץ לעמידה מדוקדקת בהוראות הכלולות בהחלטה והופתעתי עד מאוד מכך שהיא מוסיפה להתייחס בשלוות נפש גם לתקלות חוזרות שלה ואינה יוצאת מגדרה על מנת לתקנן.

הרושם ההולך ונוצר הינו כי המשיבה מתייחסת בשוויון נפש לצווים שיפוטיים תוך שהיא בוחרת לעצמה לאילו לציית ולאילו לא, כיצד, ובמסגרת הזמנים בה היא בוחרת, וזאת ללא קשר לטענותיה ביחס לאופן התנהלותה של המבקשת, וייתכן כי יש מקום לנקוט נגדה בסנקציות משמעותיות יותר על מנת להביאה להבנת משמעותם של צוים שיפוטיים.

סעיף 6(2) לפקודת בזיון בית המשפט קובע כי – "לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא ינתן נגדו צו כזה."

לאור האמור, יתקיים דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט ביום 5.10.16 בשעה 9:30, אלא אם עד אליו יגיעו הצדדים להסכמה אודות מחלוקת מיותרת זו כפי שמצופה היה מפרקליטים מנוסים – בודאי בימי הרחמים והסליחות בהם אנו נתונים.

לדיון תביא עימה המבקשת את השיקים בסך 10,000 ₪ ובסך 8,742 ₪, אותם יש להשיב למשיבה, ואילו המשיבה תביא עימה שיק בנקאי לפקודת המבקשת או בא כוחה על סך 8,742 ₪.

המזכירות תשלח בפקס אל ב"כ הצדדים.