ת"פ 754-12-14 מדינת ישראל נ' חכמון ואח'

א.רקע כללי והשתלשלות ההליכים המשפטיים בתיק: 

1. נאשמת 4 (להלן – הנאשמת) הורשעה לפניי בעבירות של תקיפה סתם, לפי הוראות סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין). ההרשעה ניתנה על יסוד הודאתה, במסגרת הסדר טיעון (דיוני ומהותי).

2. כתב האישום המקורי הוגש נגד שבע נאשמות, שהיוו את צוות גן הילדים "גן ניצנים" בחולון (להלן – הצוות). בגן שהו בזמנו כ-65 תינוקות ופעוטות, בגילאי 3 חודשים ועד 4 שנים, שחולקו לשלוש כיתות שונות: תינוקייה, פעוטון ובוגרים (להלן – הקטינים). בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום, בין יום 20.7.14 לבין יום 6.8.14, שהו הנאשמות והקטינים בלופט – אליו עבר הגן באותה העת – וזאת בשל הצורך לשהות במרחב ממוגן במהלך מבצע "צוק איתן".

3. על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתקופה הרלוואנטית תקפו הנאשמות את הקטינים בהזדמנויות רבות; והכל בדרך של דחיפות, משיכות, גרירות ומכות אחרות. כל זאת, כאשר מתוקף תפקידן היו הנאשמות אחראיות על צרכי בריאותם, חינוכם ושלומם של הילדים.

   יש לציין כי התשתית הראייתית, שעליה בוסס כתב האישום, הינה בעיקרה סרטי צילום המתעדים את שהתחולל בלופט בתקופה הרלוואנטית.

4. הדיון בתיק החל במוקד ולאחר מכן הועבר לפניי. בטרם שמיעת הראיות העלו הנאשמות מספר טענות מקדמיות, שנדחו ברובן (ר' החלטת כב' סגן הנשיא, השופט צ' עוזיאל, מיום 15.4.15 והחלטתי מיום 17.2.16). יחד עם זאת, טענה מקדמית בעניין ניסוח כתב האישום התקבלה, כאמור בהחלטה מיום 17.2.16, במובן זה שבית המשפט הורה על תיקון הוראת החיקוק להוראה הנקובה בו כיום (כאמור בפסקה 1 דלעיל).

5. התיק נקבע לשמיעת הראיות. ואולם, במועד הראשון שנקבע לשמיעת הראיות הודיעו ארבע מהנאשמות (נאשמות 1, 3, 5, ו-6) כי הן הגיעו להסדרי טיעון עם המאשימה. שמיעת הראיות בעניין יתר הנאשמות החלה, אך בסופו של דבר הגיעו גם יתר הנאשמות להסדרי טיעון. יוטעם, כי בעניינה של הנאשמת דנא (נאשמת 4) נשמעו ראיות התביעה ואף הנאשמת עצמה העידה מטעמה.

6. הסדרי הטיעון בעניינן של כל הנאשמות, למעט נאשמת 7 והנאשמת דנא, לא כללו הסכמות לעניין העונש. נאשמות אלה – דהיינו: נאשמות 1, 2, 3, 5, ו-6 – נשלחו לקבלת תסקירי שירות המבחן ועל כן הראיות והטיעונים לעונש בעניינן טרם נשמעו. בנסיבות אלה, הדיון בעניינן של נאשמת 7 והנאשמת דנא הופרד מההליך בעניינן של יתר הנאשמות, הליך שכאמור עדיין תלוי ועומד.

7. באשר לנאשמת 7, ההסכמות בינה לבין המאשימה היו לענישה שתכלול מאסר מותנה בלבד והתחייבות. בהתחשב בנסיבות הספציפיות של נאשמת 7 החליט בית המשפט לכבד את הסכמות הצדדים הנ"ל וגזר את דינה במסגרת ההסכמות; והכל כאמור בגזר הדין שניתן בעניינה של נאשמת 7 (ר' בפרוטוקול, עמ' 54-53).

   באשר לנאשמת דנא, ההסכמות כללו עתירה למאסר בפועל לתקופה של ארבעה חודשים, שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, ועל כן היא נשלחה לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות בשירות בתי הסוהר.

    

   ב.תמצית טיעוני הצדדים: