פש"ר 103-07-12 פארי-ביטר ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

ביום 30.6.16 ניתנה החלטתי בעניין הפטרה של החייבת (להלן: "החלטת ההפטר"). בהחלטת ההפטר קבעתי כי החייבת תקבל הפטר המותנה בתשלום סך של 44,000 ₪ וזאת בתוך 90 יום. כן ציינתי כי הבסיס לחישוב הוא משך הזמן המומלץ לחייבת לשהות בהליך, התחשבות ביכולת ההשתכרות של החייבת, גובה החובות ועוד. ראו הפסקאות הרלוונטיות מהחלטתי הנ"ל להלן:

"43. לאחר בחינת כניסת החייבת להליך, אשר נעשתה בתום לב; התנהלות החייבת בהליך, אשר התנהלה בו בתום לב בשקיפות ותוך עמידה בתשלומים החודשיים; וכן משך הזמן שבו היא מצויה בהליך (44 חודשים) ובהתחשב בגובה החובות לנושים 254,246 ₪ ובהעדר נכסי מקרקעין או הון המצויים בידי החייבת, הרי למרות שלא מדובר בתיק "רפורמה", הרי שאם נראה את משך הזמן של 54 חודשים כפרק זמן מומלץ לשהות בהליך, ואף נוסיף לו פרק זמן של שנה וחצי בשל יכולת ההשתכרות הגבוהה יחסית של החייבת (סך הכל 28 חודשים נוספים מהיום- 6 שנים בסך הכל בהליך), בהם היא אמורה לשלם סך של 2000 ₪ לחודש, הרי שהחייבת אמורה להוסיף לקופה סך של 56,000 ₪.

44.בקופה מצויים כיום כ- 21,000 ₪ ובתוספת 56,000 ₪ יהיו לחלוקה לנושים סך של 77,000 ₪. דבר אשר יביא לדיבידנד של 30% ברוטו. אמנם הצעת הנאמן והכנ"ר יכולה הייתה להביא לדיבידנד של כ- 37% ברוטו, אולם כפי שכבר נפסק שיעור הדיבידנד שישולם לנושים אינו חזות הכל (ראו פש"ר (חי) 611/00 קבלאן נ' הכנ"ר, 24.6.13; פש"ר (חי) 597/07 טולדנו נ' הכנ"ר, 22.4.13).

45. עוד אציין, במסגרת שיקולי, כי נראה לי בלתי סביר לדרוש מהחייבת לשלם אותו תשלום, שהציעה לשלם בהסדר נושים, גם בהליך שכרוך בהכרזתה כפושטת רגל ובהפטר, בוודאי כאשר הכרזתה כפושטת רגל מסכנת את יכולתה להמשיך ולעסוק במקצועה ולהרוויח את הסכומים אותם היא מרוויחה כעת. לכן היה מקום להפחית מן הסכום שאותו הציעה לנושיה בהסדר, משההליך הפך להיות הליך של הכרזה והפטר. מה עוד שהחייבת הסבירה היטב מדוע אינה יכולה כיום לגייס אותו סכום שניתן היה לגייסו מן המעביד במועד בו הוצע ויש להתחשב בכך.

46. לפיכך לעניין זה יש לסכם ולקבוע כי סך של 12,000 ₪ המצויים בידי הנאמן כפיקדון יועברו מידית לקופת הכנ"ר והחייבת תשלם בתוך 90 יום סך של 44,000 ₪ לצורך הפטר.

47. אציין למען הזהירות כי היה ולא יעלה בידי החייבת לשלם את הסך של 44,000 ₪ בתוך 90 יום, הרי שיכולה היא להודיע על כך, ואז תקבע לה תכנית פירעון של 22 חודשים נוספים בהם ישולם סך של 2000 ₪ לחודש החל מחודש יוני 2016 שבסיומם תקבל הפטר. במשך תקופה זו תהא פטורה מהגשת דוחות והיא אף תוכל להקדים תשלומים."

כעת מבקשת החייבת כי אשנה את החלטת ההפטר דלעיל ואקבע כי לצורך קבלת הפטר מותנה עליה לשלם סך של 26,210 ₪ בלבד במקום הסך של 44,000 ₪ וזאת לאחר שאקבל את בקשתה ואבטל את תביעת החוב של הנושה פרידמן שרה (להלן: "הנושה"), וכן לאחר שאפחית עוד את גובה החוב בשל טעות חישובית של הנאמן, ובכך יופחת סך חובותיה מסך של 254,246 ₪ לסך של 190,368 ₪. לטענתה, תשלום 30% דיבידנד מהסך המופחת הנ"ל ידרוש ממנה תשלום נוסף של 26,210 ₪ בלבד במקום הסכום שנקבע.

כל הצדדים הגיבו לבקשה, לרבות הכנ"ר והנושה, והתנגדו לה.

תביעת החוב של הנושה

תחילת פרשת חוב הנושה בדירת מגורים ברח' אחד העם 72 תל אביב, ששכרו מהנושה אחיה של החייבת, יעקב ביטר, ובת זוגו על פי חוזה שכירות מיום 14.4.11 (להלן: "חוזה השכירות"), ולא שילמו את דמי השכירות במשך כשנתיים. הנושה הגישה להוצאה לפועל שטר חוב בסך של כ- 200,000 ₪.

לחוזה השכירות צורף כתב ערבות ממאי 2011 ועליו חתומים כערבים לחוזה השכירות הן החייבת והן מר יורי שוחט, אביה של בת הזוג (להלן בהתאמה: "כתב הערבות", ו"הערב הנוסף"). בכתב הערבות נכתב כי החייבת והערב הנוסף "ערבים יחד ולחוד למשכיר למילוי כל התחייבויות השוכר לפי חוזה זה, ללא צורך לפנות אל השוכר תחילה. אנו נשלם למשכיר, עם דרישה, כל תשלום שהשוכרים חייבים לעמוד בו לפי תנאי חוזה זה ולא שילמו אותו במועד. היה ויפתחו הליכי הוצאה לפועל כנגד השוכרים, אנו מסכימים להיכנס כחייבים עיקריים עם השוכר בתיק ההוצאה לפועל. ערבות זו תעמוד בעינה בתקופת השכירות המקורית ובכל תקופת שכירות מוארכת נוספת."

מן המסמכים עולה, כי השוכרים התגוררו, כאמור, בדירה כמעט שנתיים בלא תשלום דמי שכירות וללא פינוי הדירה וכך הצטבר חוב של כ- 160,000 ₪ (ראו נספח "ד" לתגובת הנושה מיום 5.1.14). לפיכך פתחה הנושה תיק הוצל"פ לגביית חובה וצירפה את החייבת, אשר על פי כתב הערבות הסכימה להצטרף כחייבת עיקרית בתיק ההוצל"פ. לטענת הנושה, עד למועד צו הכינוס, חוב החייבת כערבה עומד על סך של 48,030 ₪ והוא חוב בר תביעה בהליך הפש"ר, ואילו היתרה ממועד צו הכינוס ועד מרץ 2013 אינו חוב בר תביעה.