בפ"מ 464-09-16 ס' נ' מדינת ישראל

1.        בפני בקשה לפי סעיף 48 להורות על ביטולה של פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ביום 28.8.16.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי ציות שוטר ולאור אדום שדלק ברמזור

בכיוון נסיעתו.

2.על פי הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (דו"ח) ביום 27/8/16 שעה 03:10 בערך, נהג המבקש ברכב פרטי כחול מ.ר 92-233-19 בכביש 444 בצומת טייבה כשהוא לא מציית לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, שוטר שנהג בניידת ועמד בצומת כרז למבקש לעצור אולם המבקש המשיך בנסיעה .

3.        לטענת המבקש, הוא לא נהג ברכב, שכן רכבו נגנב באותו לילה. לטענתו אין ראיות כי הוא זה שנהג ברכב.

עוד טוען המבקש כי נפל פגם מהותי בהליך השימוע הן משום שלא ניתנה לו הזכות להיוועץ בעו"ד והן משום שלא ניתנה לו ההזדמנות לטעון טענותיו.

לפיכך עותר לביטולה של הפסילה המנהלית שהוטלה עליו.

4.אדון תחילה בטענתו האחרונה של המבקש, שההחלטה על הפסילה המינהלית דינה להתבטל מאחר שלא ניתנו למבקש זכות הטיעון וזכות ההיוועצות בעו"ד.

אשר לטענה, כי לא ניתנה למבקש האפשרות לומר את דברו בשימוע טרם החלטת הקצין- עיון בטופס השימוע, שהגיש המבקש בעצמו במצורף לבקשה, מלמד, כי המבקש טען בפני הקצין כלהלן: "הייתי בחוף הים. הרכב שלי נגנב. אחותי הודיעה שהרכב נגנב". היינו אותה טענה ממש, שהמבקש העלה בבקשה שהגיש לבי"המש, כנימוק לביטול הפסילה המינהלית. יצויין, כי טענה זו נדחתה ע"י הקצין, כפי שפורט בנימוקי החלטתו, בין היתר לאור סירובה של בעלת הרכב, שהינה אחותו של המבקש, להגיש תלונה על גניבת הרכב.

בנסיבות אלו נראה, כי אין ממש בטענת המבקש לשלילת זכות הטיעון ומוטב אלמלא נטענה.

לגופה של החלטת הקצין, שדחתה את גירסת המבקש על גניבת הרכב- סבורתני, כי היה לקצין יסוד מספיק לכך, הן לאור זיהויו של המבקש ע"י השוטר בסמוך לאחר ביצוע העבירה כאחיה של בעלת הרכב והן לאור סירובה של בעלת הרכב להגיש תלונה.

אשר לטענתו השניה של המבקש בעניין השימוע, כי דינו להתבטל מאחר ולא ניתנה למבקש זכות היוועצות עם עו"ד טרם השימוע-דין הטענה להידחות, כיוון שזכות ההיוועצות קמה טרם חקירת חשוד במעשה עבירה. במקרה דנן מדובר בשימוע ולא בחקירה ועל כן לא קמה למבקש זכות זו.

זאת ועוד; פסה"ד בעניין יששכרוב פוסל הודאה שניתנה על ידי נאשם ללא הודעה מוקדמת בדבר זכותו להיוועץ בעו"ד. משמעות הדבר היא, שהתביעה לא תהיה רשאית לבסס את אשמתו של הנאשם על הודעתו הנ"ל של הנאשם, במידה ויש בה הודאה. במקרה הנדון, המשיבה אינה מבססת ראיותיה על דברי המבקש אלא על הד"וח שערך השוטר.

אולם, גם אם הייתי סבורה שקיימת זכות כאמור וזו לא קויימה ונפל פגם בהליך השימוע, הרי שהלכה פסוקה היא כי :"יש להפריד במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית בין שני מישורים: המישור הראשון – הפגם בהחלטה. המישור השני – נפקות הפגם. במישור הראשון על בית המשפט לבדוק ולקבוע אם נפל פגם בהחלטה: פגם של חוסר סמכות, הפרה של זכות הטיעון, ניגוד עניינים, שיקולים זרים וכיוצא באלה. אם קבע בית המשפט, במישור הראשון, שנפל פגם בהחלטה, או אז עליו לשקול, במישור השני, את נפקות הפגם, כלומר, את הסעד הראוי…אפשר… שבית המשפט יקבע, על אף הפגם, כי ההחלטה תקפה ומחייבת כאילו לא נפל בה פגם... ואם פגם של חוסר סמכות אינו מחייב את המסקנה שההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה, אלא המסקנה תלויה בנסיבות, קל וחומר כך בפגמים אחרים, לרבות הפרה של זכות הטיעון…"רע"פ 4398/99  עינת הראל נ. מדינת ישראל, סעיף 7 לפסה"ד.

לאור ההלכה בדבר בטלות יחסית,  יש לבדוק את נפקות ההפרה של זכות ההיוועצות במקרה הנדון ובית המשפט רשאי לבחון,  האם יש בטענותיו האחרות של המבקש כדי לשנות את ההחלטה המנהלית לגופה. 

5.על פי המפורט בנסיבות הדו"ח, השוטר נהג בניידת עמד סטטי בנתיב שמאלי בצומת טייבה ממזרח למערב בפניה שמאלה לכביש 444 לפני קו העצירה. הרמזור בכיוון נסיעתו התחלף לירוק והוא החל בנסיעה. לפתע הבחין ברכב שהגיע מדרום לצפון בנתיב השמאלי כאשר ברמזור בכיוון נסיעתו דלק אור אדום. השורט בלם את הניידת על מנת למנוע תאונה. המבקש המשיך בנסיעה לכביש 444 לצפון. השוטר פנה ימינה כדי לעצור את נסיעת המבקש, האור הכחול של הניידת פעל, וכשהתקרב הבחין במס' הרישוי של הרכב וכרז לו לעצור. אך הנהג המשיך בנסיעה. כאשר הרכב פנה שמאלה הבחין השוטר בצדודיתו של הנהג, היינו בצד שמאלי של פניו. המקום היה מואר בתאורת כביש שפעלה היטב. כאשר השוטר בדק במסוף את פרטי הרכב ולאחר מכן קשרי משפחה, הוא זיהה מיד את אחיה של בעלת הרכב, המבקש דנן, כמי שנהג ברכב ואמר זאת לשוטר השני שהיה עמו.

בדוח רשומה הערה, כי בעלת הרכב סירבה להגיע לתחנת המשטרה על מנת להגיש תלונה על גניבת הרכב.