ת"א 165617-09 סורין שוחט נ' קושניר

1. התובע מגדיר עצמו כאיש עסקים שמנהל את עסקיו בארץ ובעולם, הגיש את התביעה דנן בעילת לשון הרע על סך 1,013,184 ₪. התובע ואביו של הנתבע ניהלו ו/או היו בעלים ו/או שותפים של עסקים משותפים והתנהלו ביניהם תביעות בהן היו מעורבים שותפים נוספים לעסקיהם.

בחודש מרס 2009 הוגשה נגד התובע דנן תביעה כספית על סך 10,387,422 ₪ ע"י חב' קיטאל ולוי קושניר "(להלן: "לוי קושניר") שהוא אביו של הנתבע דנן (להלן: "התביעה במחוזי"). טענות התביעה בתיק במחוזי היו בנוגע לעסקה שנערכה בחודש יולי 2007, במסגרתה רכש ארקדי גאידמק 65% בחב' אמריס (בה כיהן בעבר הנתבע דנן כמנכ"ל עד 2.10.08) והמניות נרכשו מבלרם ומהתובע דנן. בחקירתו העיד התובע שהוא שימש ביחד עם הנתבע כבעל מניות ודירקטור וכן שהוא היה שותף עסקי של בלרם, מיופה כוחו בישראל ושותף בחברה ציבורית בשם אמריס ביחד עם לוי קושניר ובלרם. בתביעה במחוזי טען לוי קושניר טענות רבות וביניהן, שבחודש יולי 2007 בפגישה בקשר לעסקה, שוחט ביצע עליו ועל בלרם סחיטה כפולה.

2. ביום הגשת התביעה במחוזי פורסמה באתר האינטרנט גלובס ידיעה כדלקמן: " לוי קושניר: איזי שוחט סחט אותי בעת חתימת העסקה למכירת אמריס לגאידמק". הידיעה עסקה בתביעה שהגיש לוי קושניר נגד שוחט באותו תיק, ובין היתר נכתב בכתבה שלוי קושניר טוען שהתובע סחט ממנו כסף עבור מימוש אופציה כתנאי להסכמתו לעסקה. עם פרסום הידיעה הצטברו תגובות של קוראים, וביניהם תגובית 13 ממי שכינה את עצמו כ"מכיר את שוחט" ובה נכתב : "האיש הזה ידוע בטקטיקות של אי עמידה בהסכמים ובסחיטה. אני מכיר עוד שני אנשים שנעקצו על ידו בשיטה כזו. נוכל ממדרגה ראשונה".

3. לטענת התובע, התגובית פורסמה, ע"י הנתבעת שהתחזה לאחר, מתוך כוונה להשפיל אותו ולעשותו מטרה לשנאה, בוז וללעג ולפגוע במשלח ידו, אופן הפרסום נועד להעצים את הפגיעה בו והתגובית נכתבה טרם ששוחט הגיש כתב הגנה. לטענת התובע, שפת התגובית היא קיצונית ומייחסת לו תכונות פליליות שונות של סחיטה, נוכלות ועקיצת\ץ אנשים. לדבריו, אכן מה שכתוב בתגובית נשוא תביעה זו כתוב גם בכתבה שלגביה נכתבה התגובית, אך לטענתו, התגובית נכתבה בזדון ע"י מי שטען בו שהוא מכיר את התובע והכתבה נכתבה על ידי עיתונאי שכותב מה שהוא רוצה להציג ולכן לגבי הכתבה אין לו כל טענה, למרות שבכתבה של העיתונאי כתוב 4 פעמים שהתובע סחט את לוי קושניר וכיוון שהכותב הוא עיתונאי אין לתובע עניין בכתבה עצמה. עוד לטענתו, בתגובית לכאורה הכותב מכיר את התובע והעיתונאי לא טען שהוא מכיר אותו.

בחקירתו העיד התובע, שאכן רוב התגוביות הן בעילום שם, גם בהם מופיעה המילה "סחיטה" .

לשאלה: "ש. אני אומר לך שמזה אפשר להבין שהכתבה והתגוביתים בערך אנשים בערך ל24

שעות , אתה מקבל טיעון זה?" השיב: לא, כי זה מישהו שקרא זאת ונכנס לו למוח . וכמו

שהסברתי עליך , כי באיזה שהוא מקום הוא צץ שלדוגמא אי אפשר לעבוד איתך" (ע' 17 ש' 1-4)

4. כיוון שהתגובית פורסמה בצורה אנונימית, נאלץ התובע לפנות לגלובס כדי לבדוק את זהות המפרסם, גלובס סירבה לבקשתו ולכן הגיש המרצת פתיחה לביהמ"ש המחוזי וניתנה החלטה המחייבת את גלובס להעביר לתובע את פרטי כתובת הip. מסתבר שמדובר בלקוח של בזק בינלאומי ושהנתבע פרסם את התגובית. התובע עותר לחייב את הנתבע לשלם לו פיצוי בגין לשון הרע בסך מיליון ₪ וכן בגין הוצאותיו.

בדיון ההוכחות, כאשר התובע נחקר על עסקיו בהקשר הפגיעה במוניטין שלו, טען בא כוחו: "לא תבענו נזק מיוחד אלא נזק כללי, ולכן זה לא מתיר לחברי לחקור עד אין סוף וצריך להיות גבול של המותר והאסור וזה קשור לרלוונטיות....". לדבריו, הנתבע הינו "איש עסקים שווה"

5. בחקירתו טען התובע, שהנזק הכללי הוא פוטנציאל הנזק שאנשים קראו את התגובית ויפחדו

לעשות איתו עסקים. לשאלה מדוע תבע מהנתבע מיליון ₪ השיב: " כי אבא של הנתבע תבע אותי

גם על מיליון" ( עמוד 20 שורה 11).

ש.נגרם לך נזק של מליון ש"ח?

ת.בוודאי , אין לי מושג מה הפוטנציאל של הנזק 

ש.למה אתה מתכוון נזק כללי, ?

ת.הפוטנציאל שאנשים יקראו זה ומי שרצה יתקשר אליי ומי שרוצה לעשות איתי עסקים ... ואז יגידו שלא צריך להתקשר אליי עם האדם . התדמית שלי וכל מה שקשור איתי – זה כבר אומר משהו .נזק כללי – שאין לי מושג איזה נזק , אם בן אדם ירצה לקנות ממני הוא לא יקנה