בפ"ת 415-07-16 מדינת ישראל נ' זיגלמן

לפני בקשה להורות על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד גמר בירור הדין בעניינו.

1.ביום 30.6.16 שעה 20.00 לערך נהג המשיב רכב ברחוב הרצל בקריית אונו. עדי ראיה ציינו כי המשיב "זגזג" באופן נסיעתו. בהגיעו סמוך לבית 63 ברחוב האמור, פגע רכב המשיב בשני כלי רכב חונים וגרם נזק לרכוש ( להלן: "התאונה"). לאחר התאונה התבקש המשיב על ידי השוטר בוריס וולפסון לבצע בדיקת דם לאיתור אלכוהול והוא סירב לכאורה לבצע בדיקה זו. עקב כך הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגת רכב בקלות ראש ונהיגת רכב בשכרות (מכוח סירוב להיבדק). במקביל הגישה המבקשת בקשה לפסול את רישיון הנהיגה של המשיב כאמור.

2.ב"כ המשיב טענה בתגובה לבקשה כי מדובר בעבירה של נזק לרכוש בלבד ובמקרים כאלה כלל לא מוגש כתב אישום. עוד נטען כי סירובו של המשיב להיבדק הוסק, בין היתר, מהיעדר מכשיר ינשוף זמין לצורך עריכת בדיקת שכרות. לטענתה, המשיב לא סירב לבצע את הבדיקה ולא הוסברו לו זכויותיו עובר להצעה לבצע את הבדיקה. לעניין עברו התעבורתי של המשיב נטען כי אין לחובתו עבירה דומה בעבר וכי למשיב נסיבות אישיות ומשפחתיות קשות.

דיון והכרעה

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לקבל את הבקשה, להורות על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד גמר בירור הדין ולקצוב פסילה זו למשך 6 חודשים ממועד מתן החלטה זו. כפי שנראה להלן, נסיבות ביצוע התאונה בשילוב עברו התעבורתי של המשיב מצביעות על מסוכנות שאין להפיגה אלא באמצעות הרחקת המשיב מנהיגה. מסוכנות זו אינה מאפשרת לתת משקל ממשי לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הנטענות.

4.ב"כ המשיב טענה כי אין ראיות לכאורה לביצוע העבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב להיבדק וכי סירוב זה הוסק על ידי המשטרה. דעתי שונה. לדעתי, יש בחומר הראיות די והותר על מנת לקבוע כי למשיב הוצע לבצע בדיקת שכרות בעקבות קיומו של חשד סביר לנהיגה בשכרות ומעורבותו בתאונה וכי המשיב סירב לבצע את הבדיקה לאחר שהוסברה לו משמעות הסירוב. במה דברים אמורים? בתיק החקירה ראיות לכאורה לכך שהמשיב נצפה "מזגזג" באופן נהיגתו ופגע בשני כלי רכב חונים. עדי ראיה שהגיעו לרכב המשיב לאחר התאונה הבחינו כי הוא "לא מתקשר" "לא מבין מה עושה". כאשר נשאל המשיב למעשיו החל לקלל. גם בדוח הפעולה של השוטר אסרף צוין כי המשיב אינו מתקשר. על מנת להמחיש עד כמה עמוק הנתק בין המשיב לסביבתו אציין רק כי מר צדוק ציין כי הוציא את מפתחות רכבו של המשיב מן הסוויץ' לכאורה בנוכחות המשיב. כאשר המשיב נשאל בחקירת משטרה אם ידוע לו מי הוציא את מפתחות רכבו מן הסוויץ' השיב כי אינו יודע (!!). מעבר להתנהגות החריגה ( ניתוק, קללות) קיימות ראיות לכאורה המבססות עבירה של נהיגת רכב בשכרות. המשיב הדיף ריח אלכוהול, עיניו היו אדומות כפי שציין השוטר בוריס וולפסון. המשיב כשל כישלון חרוץ בבדיקת מאפיינים שנערכה לו ונקבע כי ההתרשמות היא כי נהג תחת השפעה "כבדה" של אלכוהול. המשיב הודה בחקירת שתיית חצי ליטר בירה. המשיב הכשיל לכאורה את בדיקת הנשיפון שנועדה לתת אינדיקציה לקיום שכרות ( כדברי השוטר וולפסון "הוא בשלו נושף קצר לאוויר"). כאשר ביקש השוטר בוריס וולפסון כי המשיב יתלווה אליו לבית החולים לבצע בדיקת דם לגילוי שכרות סירב המשיב. מסעיף 8 לדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות קיימת חתימה הנחזית להיות חתימת המשיב כי קיבל לכאורה הסבר על משמעות הסירוב ולאחר קבלת ההסבר סירב לבצע את הבדיקה. גם בחקירת המשטרה נשאל המשיב מדוע סירב לבצע את הבדיקה לאחר שבוריס הסביר לו את משמעות הסירוב ועל כך ענה " הוא הסביר לי ואני לא רוצה לתת כלום". צא ולמד כי לכאורה משמעות הסירוב הוסברה למשיב ואילו הוא עומד בסירובו לבצעה.

6.בחקירתו במשטרה ניסה המשיב לגמד ולמזער את משמעות מעשיו החמורים. כך, טען כי החשד נגדו הוא "בולשיט. זה תפירה". כאשר נשאל מדוע הכשיל את הבדיקה השיב "כי זה סתם סיפור" וכי "כל הסיפור הזה חארטה. לא תאונה ולא כלום". הנה כי כן, לא זו בלבד שיש ראיות למכביר המבססות לכאורה את ביצוע העבירות המיוחסות למשיב אלא שהמשיב בתגובתו מנסה לגמד את משמעות התנהגותו המסוכנת ואף טען טענה מופרכת על פניה לפיה מדובר בעלילה שנרקמה נגדו.

7.ממכלול הראיות לכאורה בתיק עולה לכאורה תמונה עגומה. המשיב נהג במרכזה של עיר כשהוא שיכור בדרגת שכרות גבוהה, כמעט או ממש עד דלא ידע ופגע בכלי רכב חונים. אך בנס לא אירעו פגיעות בגוף ובנפש.. ברור כי מי שמהין לעלות על רכב כשהוא לכאורה שיכור כלוט, לנסוע בזגזג ולפגוע בכלי רכב ואך כפשע בין כך לבין תאונה עם נפגעים בגוף ( מר רונן צדוק) הוא נהג מסוכן.

8.המשיב אוחז ברישיון נהיגה משנת 1977 ולחובתו 19 הרשעות קודמות. בין הרשעותיו עבירות חוזרות של אי ציות לתמרור 302, בה"ק 5 הורשע באי מתן זכות קדימה להולכי רגל תוך סיכון הולך הרגל. בה"ק 13 הורשע הנאשם בגרימת ת"ד עם חבלות של ממש עקב אי מתן זכות קדימה. נוכח עברו האמור של המשיב המחזיק בחלק לא מבוטל הרשעות בעלות אופי בטיחותי מובהק ( שגרמו במקרה אחד לתאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש) בשילוב נסיבותיו האמורות של האירוע דלעיל יש בהן כדי להביא למסקנה כי המשיב הוא מסוכן ומן הדין להרחיקו מנהיגה עד גמר בירור הדין בעניינו.

9.אני ער לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המשיב אך נראה בנסיבות מקרה זה גובר האינטרס הציבורי בהרחקתו של נהג מסוכן מן הכביש על פני נסיבותיו האישיות. היה על המשיב לשוות את נסיבותיו האישיות לנגד עיניו טרם שבחר לשתות לשכרה ולאחוז בהגה ולאחר מכן לסכן את שלומם וביטחונם של משתמשי הדרך.

10.לאור כל האמור אני מקבל את הבקשה וקוצב את פסילת המשיב למשך 6 חודשים ממועד מתן החלטה זו.