ה"ע 610/06 בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' הרשות להגבלים עסקיים ואח'

בקשה למתן זכות עיון בתיקי בית הדין להגבלים עסקיים ה"ע 610/06, ה"כ 601/06 וה"ע 4630/01 שעסקו בבקשה לאישור הסדר כובל ומתן היתר זמני להסדר סליקה צולבת כפי שהתקיים בשנים שקדמו לבקשה, עד להכרעה בבקשה לאישור ההסדר הכובל. תיקים אלה הסתיימו בפסק דין שניתן על ידי ב-7.3.2012 ובו אישרתי את ההסדר הכובל על פי המתווה אליו הגיעו המבקשות באותם הליכים עם הממונה על הגבלים עסקיים.

המבקש בבקשה שלפניי הוא תובע ייצוגי בת.צ. 43283-04-14, הליך המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף), נגד ישראכרט, כ.א.ל ולאומי קארד. בבקשה נטען כי התובענה הייצוגית עוסקת, בין השאר, "בסוגיית העמלה הצולבת", כי העמלה הצולבת היא הנושא שנדון בתיקים שהעיון בהם התבקש, כי המתודולוגיה לקביעת העמלה הצולבת נדונה והוכרעה בתיקים האמורים וכי החומר המצוי בהם רלוונטי לבירור התובענה הייצוגית. המבקש מסייג את בקשתו כך, שלא תחול על חומר חסוי המצוי בתיקים אלה.

ביקשתי את תגובת הצדדים. הממונה על הגבלים עסקיים אינה מתנגדת לבקשה למעט חומרים חסויים המצויים בתיקים אלה. כך מציגים גם הבנקים וחברות האשראי את עמדתם, ומשכך, ככלל, אין הם מתנגדים למתן זכות עיון בבקשות לאישור ההסדר הכובל ובתשובת הממונה לבקשות אלה, בכפוף לכך שמסמכים אלה אינם מכילים מידע חסוי שלא יימסר לעיון. אלא שהבנקים וחברות האשראי ממשיכים ומפרטים כי לא ניתן להיעתר לבקשה בצורתה הגורפת, שכן התיקים הנדונים מכילים עשרות קלסרים של חומר, ובכללו חומר חסוי רב; פרוטוקולים של דיונים שהתקיימו בדלתיים סגורות וחוות דעת שניתנו על יסוד עיון במידע חסוי שיש לבדוק את המצוי בהן ולסנן התייחסויות למידע החסוי. בנסיבות אלה מתנגדים הם לבקשה (למעט ההסכמה המפורטת לעיל). בהקשר זה מדגישים הבנקים וחברות האשראי את הקצאת המשאבים הבלתי סבירה לה יידרשו על מנת לעבור על כלל החומר המצוי בתיקים. עוד טוענים הם כי האינטרס שביסוד הבקשה לעיון אינו רב, שכן המדובר בתובענה ייצוגית שאינה עוסקת בסוגיית העמלה הצולבת בכללותה אלא בכרטיסי חיוב מיידי וכרטיסים נטענים. זאת ועוד, ההחלטה שעסקה במתודולוגיה לקביעת העמלה הצולבת במסגרת ההליכים נשוא הבקשה גלויה לציבור, כמו גם פסק הדין שאישר את המתווה שגובש בעניין הנדון ודי בכך לצורך ההליכים המתנהלים במסגרת התובענה הייצוגית.

בתגובה לטענות אלה השיב המבקש, כי העיון נדרש על מנת "להוציא את האמת לאור", כי הוא זקוק לעיון בתיקים על מנת להראות שלא נדונה בהם כלל ועיקר העמלה הצולבת בעסקאות לחיוב מיידי ו- prepaid, ובדרך זו יוכל לשלול את טענת חברות כרטיסי האשראי כאילו ניתן להן אישור.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים נראית בעיני עמדת חברות כרטיסי האשראי והבנקים (שכאמור עמדת הממונה, הגם שאינה מפורטת ומנומקת, עולה בקנה אחד עם העיקרון היסודי הנטען בהן, היינו שאין לאפשר למבקש לעיין בחומר חסוי). למעשה גם המבקש אינו כופר בכך שאין להעמיד לעיונו חומר חסוי, אלא שלטעמו – כך יוצא מטיעוניו – על חברות כרטיסי האשראי והבנקים לערוך את המיון הנדרש.

המדובר, כאמור, בחומר רב הכולל סודות מסחריים רגישים של חברות כרטיסי האשראי והבנקים, וחלק מן הדיונים התנהל בדלתיים סגורות. הטלת חובת המיון של החומר הרב על המשיבים אינה סבירה לנוכח הבקשה הגורפת. שיקול זה, של הקצאת משאבים, הינו שיקול ענייני, הנמנה עם השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות כגון זו. כך קובעת תקנה 4(ד) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003, כי על בית המשפט לתת דעתו "לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה", ותקנה 4(ו) לתקנות הנ"ל מסמיכה את בית המשפט להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים ככל שנוכח שהקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת.

מנגד, כל תכלית העיון, כפי שמפורט בתגובת המבקש לעמדת חברות כרטיסי האשראי והבנקים, להצביע על כך שההליכים שהתקיימו בבית הדין לא עסקו כלל בכרטיסים לחיוב מיידי ו-prepaid. נראה בעיני כי ניתן למצוא דרכים אחרות, פוגעניות פחות ומידתיות יותר, על מנת לברר סוגיה זו – כשמתגובות חברות כרטיסי האשראי והבנקים ספק בעיני אם היא שנויה במחלוקת, מה גם שעל פניו הדברים עולים גם מ"החלטת המתודולוגיה" ומן המתווה להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

סוף דבר, למבקש יותר לעיין אך בבקשות לאישור ההסדר הכובל ובתגובת הממונה לבקשות אלה, בכפוף למחיקת חלקים המכילים סודות מסחריים, ככל שיש כאלה.

ב"כ חברות כרטיסי האשראי והבנקים יודיעו אם ניתן להמציא לעיונו של המבקש מסמכים אלה במלואם או תוך השחרת חלקים מהם, וזאת עד 15.9.2016.