המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח'

1.ביום 14.3.02 נפגעו מ.נ.ז. (להלן: "הנפגעת") וק.ח. (להלן: "הנפגע") (להלן: "הנפגעים") בתאונת דרכים שעה שישבו ברכב מסוג וולבו מ.ר.XXXX (להלן: "הרכב") ורכב אחר פגע בהם (להלן: "הרכב הפוגע") הרכב היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעות 2-3 ואילו הרכב הפוגע היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעות 1 ו - 3 ונהג בו הנתבע 4 להלן:"הנתבע").

2.הנפגעת הגישה אצל התובע תביעה במסגרת מחלקת נכות כללית. תביעתה הוכרה והתובע שילם ומשלם לה תגמולים.

3.לטענת התובע משעה שמדובר בתאונת דרכים, ולנוכח ההסכם להחזר גמלאות שנחתם בין התובע לחברות הביטוח הוא זכאי להחזר בשיעור של 80% מסך הגמלאות ששילם וישלם לנפגעת.

4.דרישת התובע לנתבעות נדחתה ומשכך הוגשה התביעה דנן כנגד הנתבעות 2-3 כמבטחות הרכב בו נסעה הנפגעת בעילה על פי החוק לנפגעי תאונות הדרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד" או "החוק"). כמו כן הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעים 1 ו-3-4 בעילה חלופית על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בטענה כי התאונה נגרמה עקב התרשלותו של נתבע אשר היה כאמור הנהג ברכב הפוגע.

5.גם לאחר הגשת התביעה הכחישו הנתבעים כולם הטענות נגדם, בין השאר בנימוק כי תביעת הנפגעת להכיר בתאונה כתאונת דרכים נדחתה כבר במסגרת הליך אחר שהתנהל בין הנפגעים לבינם בבימ"ש השלום בכפר סבא במסגרת ת.א 1134/04, ות.א 6085/04 שהדיון בהם אוחד.

6.במסגרת ניהול התביעה התקבלו שתי החלטות:

האחת מיום 29.9.09 - ניתנה על ידי המותב הקודם שדן בתביעה - ולפיה תידון תחילה שאלת החבות.

השנייה מיום 5.3.12 - ניתנה על ידי - ולפיה אין לראות בפסק הדין שניתן בבימ"ש השלום בכפר סבא משום מעשה בית דין ביחסים שבין התובע לנתבעים - בין אם על דרך של השתק עילה, ובין אם על דרך של השתק פלוגתא.

7.לנוכח קביעתי זו, עליה לא ערער אף אחד מהצדדים, הגישו הצדדים ראיותיהם ונשמעו עדים בכל הנוגע לחבות הנתבעים כלפי התובע בלבד.

8.מטעם התובע העידו :

• מר לואי סמארה (להלן: "סמארה") אחד משני נהגי האמבולנס שפינו את הנפגעים ממקום התאונה, תצהירו סומן ת/1.