ב"ל 44535-06-12.29

בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) של המשיב ביום 19/4/12 במסגרתה נקבע כי אין החמרה במצבו הרפואי של התובע בגין תאונת עבודה שאירעה בשנת 1990.

אציין, כי הדיון בתיק התעכב לאחר שבישיבת בית הדין שהתקיימה בפני חברתי כב' הרשמת הרמל ביקש התובע לטעון בפני שופט, ולאחר מכן הגיש שלוש בקשות לדחיית מועד הדיון.

העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:

1. התובע יליד 1963.

2. ביום 30/1/90 אירעה לתובע תאונת עבודה עת נפל ממשאית נפגע בראשו ואובחן כסובל מזעזוע מח. מהרישום הרפואי שהוצג בפני (סיכום אישפוז) עולה כי התובע הגיע לבית החולים בהכרה מלאה, ושוחרר לביתו לאחר מספר ימי אשפוז במצב טוב, לאחר שבימי אישפוזו לא התפתחו סימנים נוירולוגיים.

3. מהמסמכים הרפואיים שהציג התובע עולה כי כתשעה חודשים לאחר התאונה התובע התייצב במרפאה לבריאות הנפש והתלונן כי מאז התאונה הוא סובל מסחרחורות, כאבים, ירידה בתאבון והפרעת שינה.

4. כעשר שנים לאחר התאונה פנה התובע למל"ל בבקשה לקבוע לו דרגת נכות כתוצאה של התאונה.

5. ועדה רפואית לעררים דנה בעניינו של התובע ביום 29/10/01 וקבעה כי מצבו הנפשי של התובע איננו תוצאה של התאונה, ולפיכך נקבעו לתובע 0% נכות כתוצאה מהתאונה.

   מהמסכמים שבפני עולה כי עובר לקביעה כאמור התובע נבדק על ידי פסיכיאטר מומחה, אשר מסקנותיו - לפיהן מצבו הנפשי של התובע לא קשור לתאונה שאירעה 10 שנים קודם לכן - אומצו על ידי הועדה הועדה הרפואית לערר. בסיכומה עמדה הוועדה על מאפייני הפגיעות האורגניות שאותרו במבחנים שנערכו לתובע וסיכמה כי "הנפגע סובל מהפרעה אפקטיבית ולא מהפרעה לאחר חבלה מוחית."

   אציין כי התובע היה מיוצג בועדה על ידי ב"כ דהיום, ולא ביקש להשיג על החלטת הועדה אשר הפכה לחלוטה.

6. על רקע האמור, במועד שלא הוברר בפני, לתובע נקבעה נכות כללית בשיעור 35% לפי סעיפים 34 (ג)-(ד).