ע"ו 673-03-14 א' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

לפנינו ערעור על פסק דין מיום 2.2.2014 בתיק ע"נ 20790-07-13של וועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (כב' השופטת עדי חן-ברק – יו"ר; מר דוד לוקוב – חבר; דר' נעמי אפטר – חברה) אשר במסגרתו נדחה על הסף ערעורה של המערערת על החלטת קצין התגמולים מיום 24.3.2013, מחמת האיחור שבהגשתו.

1. על מנת להבהיר את טענות הערעור ואת עמדת ההרכב לגביו, אין מנוס אלא לתאר את ההליכים הקודמים בעניינה של המערערת, הגב' א' א' (להלן: "המערערת"), וננסה לעשות כן בקצרה ככל שניתן.

2. המערערת הוכרה כנכה בתחום הנפשי עקב שירותה הצבאי, בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים").

3. בשלב הראשון, בשנת 1983, נקבע כי למערערת נכות בשיעור של 50% אך כי רק מחציתה קשורה לשירות הצבאי, ולכן– הנכות לצורך חישוב תגמולים המגיעים לה מאגף השיקום של משרד הביטחון (להלן: "המשיב") יחושבו לפי 25% בלבד.

4. המערערת הגישה ערעור לגבי הקביעה כאמור – ועמדתה התקבלה, כך שבשנת 1992 נקבע כי כל נכותה קשורה לשירות הצבאי ולכן הנכות הקובעת הינה בשיעור של 50% ולא 25%, החל משנת 1980 (וזאת במסגרת פסק דין של ביהמ"ש המחוזי חיפה בע"א 283/91).

5. בעקבות הקביעה כאמור – המשיב החל לשלם למערערת תקבולים שנגזרים מנכות בשיעור של 50% ואף שילם למערערת סכומים מסוימים רטרואקטיבית, לגבי התקופה שמשנת 1980 ועד שנת 1992.

6. כעבור שנים רבות, באוקטובר 2010, המערערת סברה כי לא שולמו לה כל הסכומים שמגיעים לה על פי דין, והגישה ערעור על החלטות שונות של המשיב לגבי הסכומים ששולמו לה במהלך השנים ולגבי תקבולים שתשלומם הופסק (ע"נ 16501-01-10). במהלך הדיון הוסכם כי המערערת מצמצמת את דרישותיה לתשלום הפרשים בשל חישוב שגוי של התשלומים ששולמו, תשלום הפרשי הצמדה וריבית לגבי התגמולים ששולמו ותשלום רטרואקטיבי של תגמולי נכה "נצרך", לפי סעיף 7 לחוק הנכים (להלן: "תגמולי נכה נצרך").

7. בעוד ע"נ 16501-01-10 מתברר, ביום 30.4.2012, פנתה המבקשת לקצין התגמולים בדרישה לתשלום תגמולי נכה נצרך לגבי השנים 1980-1992 (להלן: "בקשת התשלום הרטרואקטיבי").

8. ביום 1.7.2012 ניתן פסק דין בע"נ 16501-01-10. חלק מטענות המערערת לגבי חוסרים בתשלום התקבלו, חלק מטענותיה נדחו –ולעניננו, החשוב הוא, כי דרישתה לקבלת תגמולי נכה נצרך נדחתה מן הטעם שהיא לא העלתה את הטענה בפני קצין התקבולים. נקבע בפסק הדין כי אושרו למערערת תגמולי נכה נצרך משנת 1992 ואילך, אך כי אין קביעה של קצין התגמולים בבקשה לשלם לה תגמולים שכאלו לגבי התקופה שלפני שנת 1992. היות והיא לא ביקשה תשלום שכזה מקצין התגמולים עובר למועד הגשת הערעור– הוא לא דן בבקשה שכזו ולא יכול היה לדחות אותה (או לקבל אותה). לכן – אין כל החלטה של קצין התגמולים לגבי תגמולי נכה נצרך לגבי התקופה שלפני 1992 שעליה ניתן להגיש ערעור ולא ניתן לדון בדרישה שכזו לראשונה במסגרת הערעור, כל עוד אין החלטה של קצין התגמולים בנדון.