בא"ש 19-08-16 א. נ' מדינת ישראל

 זו החלטה לבקשה לביטול צו איסור שימוש שניתן כנגד רכב מס' 25-184-25

 צו איסור השימוש ניתן ע"י קצין משטרה ביום 30.7.16, לאחר שנרשם נגד המבקש דו"ח תנועה בגין נהיגה בשיכרות, בכך שנתגלה ריכוז של 520 מק"ג אלכוהול בבדיקת הנשיפה וכן עבירה נוספת של עקיפה בקו לבן רצוף.

אומנם פורמלית הבקשה הוגשה בשם המבקש, שהוא היה הנהג ברכב כאמור, אלא בפועל הרכב בחזקת אמו והיא קיבלה אותו בתור רכב חילופי ממקום עבודתה, וזאת במקום רכב השכור שנמצא בטיפול.

במהלך הדיון, העלה ב"כ המבקש מספר כשלים בכל הקשור לחומר הראיות, במיוחד זמן ביצוע הבדיקות, טענת המבקש כי בכלל לא שתה משקה משכר, אפשרות של טעות מדידה ולחילופין, התחשבות באמו של המבקש, שזקוקה לרכב לצורך עבודתה החדשה בתור מנהלת פיתוח עסקי והיא נוסעת בכל הארץ.

אמו של המבקש העידה בפני בית המשפט כי מדובר ב-"בית מחנך", הוסבר לבנה ולחברים שלו שתמיד יש לדאוג לנהג תורן, היא בעצמה הגיעה לתחנת המשטרה כדי לאסוף את המבקש וחבריו, ולדבריה, בנה היה מסודר, והיא לא חשה בכל ריח של אלכוהול ו/או דבר שיכול להצביע כי בנה היה שיכור.

נוכח דברי אמו, טען ב"כ המבקש כי מוגזם לדרוש יותר ממה שהיא עשתה במקרה דנן.

ב"כ המשיבה התנגד לביטול צו הפסילה תוך הפנייה ל-רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י.

לדעתו, קבלת טענת ב"כ המבקש תפתח פתח בכל הבקשות מסוג זה וכי בפועל לא הוכח כי המבקשים עשו "ככל שביכולתם" למנוע ביצוע העבירה.

לפי גישה זו, יש לדחות באופן אוטומטי כל בקשה לביטול צו כזה, לפחות בכל הקשור לשיכרות, למרות שהמחוקק העניק לבית המשפט הסמכות לבטל את הצו בנסיבות המתאימות.

עיון בחומר הראיות מראה כי לכל אורך הדרך טען המבקש כי הוא לא שתה כלל אלכוהול, פרט לכוס יין בבית בשעה 21.00, ולכן כאשר העבירה בוצעה בשעה 05.23, ספק בעיני אם אותו "כוס יין" יביא למדידה של 520 מק"ג.