ע"א 995-08-16 פלד נ' שפיץ

המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בבית משפט השלום בפ"ת (כב' השופטת ליאת הר ציון) מיום 8.6.16, שבו הורתה על פינויו מדירה בה הוא מתגורר בשכירות ברחוב מונטיפיורי 45 בפתח תקווה (להלן: "הדירה"). הבקשה הוגשה בתאריך 1.8.16 בצירוף תצהיר לא מאומת והמבקש התבקש להמציא תצהיר מאומת. ביום 2.8.16 המציא המבקש תצהיר מאומת ובאותו יום ניתנה החלטה ע"י השופטת התורנית שביקשה תגובת המשיבה עד יום 4.8.16 בשעה 10:00. תגובת המשיבה הגיעה ב-4.8.16 בבוקר וכב' השופטת התורנית נתנה החלטה נוספת לפיה המבקש רשאי להשיב על התגובה באותו יום עד השעה 13:00. ההחלטה נמסרה למשיב טלפונית בשעה 10:28. יצויין כי היה זה היום האחרון של התורנות של השופטת התורנית שביקשה לתת את ההחלטה עוד באותו יום ולא לדחותה. השופטת התורנית המתינה באותו יום עד שעות הערב ומשלא הגיעה תגובה מהמשיב, נתנה החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע שבה דחתה את הבקשה. ההחלטה נמסרה למבקש טלפונית ע"י מזכירות בית המשפט בשעה 17:08.

בתאריך 7.8.16 הגיש המבקש "בקשה דחופה לעיון חוזר בעניין החלטה מיום 4.8.16", בטענה שעמדו לרשותו רק שעתיים למתן תגובה, ומבלי שהמציאו לו את תשובת המשיבה, ולא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להגיב.

בהחלטה מיום 7.8.16 ניתנה החלטה לפיה קיבל המבקש אפשרות להגיב על תשובת המשיבה עד יום 10.8.16 וניתן צו עיכוב ביצוע הפינוי עד למתן החלטה. ביום 11.8.16 הגיעה תשובת המבקש, לאחר שקיבל ארכה להגשתה.

כל הפירוט הנ"ל הועלה בשל הטענות שהעלה המבקש, בין השאר, בנוגע לזמנים ולמועדים השונים.

לגוף הבקשה; כב' השופטת התורנית, בהחלטה מפורטת מיום 4.8.16, העלתה את מסכת העובדות וטענות הצדדים. יש לקרוא את ההחלטה הנ"ל יחד עם החלטה זו ועל כן לא אחזור על האמור בה.

כפי שנאמר בהחלטה מיום 4.8.16, בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין על המבקש לעמוד בשני תנאים שקבעה הפסיקה והם: סיכויי הצלחת הערעור ומאזן הנוחות. במאזן הנוחות עליו להראות כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך שלא ניתן להשיבו וכי המאזן נוטה לטובתו יותר מאשר לטובת הצד השני.

בפסק הדין דלמטה נקבע כי המבקש לא שילם דמי שכירות בגין הדירה מחודש פברואר 2016 ואילך והפר בכך את הסכם השכירות וכי המבקש אף הודה בכך (סע' 11,12 בפסה"ד). כנגד קביעה זו טוען המבקש בערעור שהגיש וכן בבקשת עיכוב הביצוע והבקשה לעיון חוזר, כי הוא נתן לבנה של המשיבה, מר דוד שפיץ, שיק לבטחון ע"ס 56,000 ₪ וכי המשיבים (המשיבה ובנה) סחרו בו והוא נאלץ לשלם את תמורתו במזומן בעקבות איומים שקיבל מהעולם התחתון. סכום זה מכסה לטענתו תקופה של 14 חודשי שכירות. כן נתן שטר בטחון נוסף ע"ס 25,000 ₪, וביחד 81,000 ₪, שלטענתו "מונחים אצל מר דוד שפיץ".

יוער, כי טענה זו של התשלום במזומן אינה מופיעה בפסק הדין, וכל שנאמר בעניין זה הוא שהמבקש טען כי ביקש לקבל חזרה את שטרי הבטחון וטען שהוא מאוים ע"י צדדי ג' בעקבות אובדנם, לאור טענתו של מר שפיץ שכנראה איבדם (סע' 8, סע' 33 בפסה"ד).

יצויין כי המבקש אמר בבימ"ש קמא (דיון מיום 17.5.16) וגם בבקשתו לעיון חוזר (סע' 14 בבקשה), כי הוא מוכן לפנות את הדירה בתנאי שהבטחונות שהפקיד יוחזרו לו.

בימ"ש קמא דחה טענתו הנ"ל של המבקש בעניין שטרי הבטחון, לאור הפסיקה שכשמדובר בחיובים נפרדים ועצמאיים חבותו של כל צד עומדת בפני עצמה ועליו לקיימה גם אם הצד השני הפר אף הוא את חובתו החוזית. נכתב בפסה"ד שלמבקש זכות להעלות טענותיו נגד המשיבה ומר שפיץ במסגרת הליכים אחרים.

המבקש העלה גם טענת קיזוז בגין הוצאות ששילם, אולם גם טענה זו נדחתה מן הסיבה שלא הוכחה.

טענות נוספות אינן רלוונטיות לענייננו, כמו ייפוי כוח מזוייף מהמשיבה לבנה, אי התייצבות המשיבה, מחיקת דוד שפיץ כמשיב וכד'.