עמ"נ 27520-04-16 א.ד אריות נכסים בע"מ נ' עיריית באר שבע

הערעור המינהלי הופנה כנגד החלטת ועדת הערר לארנונה מיום 21.3.2016, בה נדחה על הסף ערר שהגישה המערערת, על פי בקשת המשיב למחיקת הערר מחוסר סמכות.

הצדדים הגישו עיקרי טיעון והערעור נדון לפניי ביום 14.7.2016.

בהמשך לדיון ולהערות בית המשפט, הודיע ב"כ המשיב (ביום 17.7.2016) כי המשיב מסכים להחזרת הדיון בעניינה של המערערת לוועדת הערר לענייני ארנונה לדיון לגופם של דברים.

המערערת מבקשת לחייב את המשיב בהוצאות, ואף בהוצאות לדוגמא, בגין התנהלות המשיב. לטענתה, התעקשותו של המשיב ועמידתו הדווקנית על ניהול הליכי סרק, הן בפני ועדת הערר והן בפני בית המשפט, היא תופעה פסולה אותה מכנה המערערת "שיטת מצליח" ויש למגר את התופעה באמצעות פסיקת הוצאות לדוגמא.

המערערת מדגישה כי טענת המשיב בעניין חוסר סמכות ועדת הערר הועלתה בניגוד לפרקטיקה המקובלת בעיריית באר שבע מזה שנים רבות ובניגוד לעמדת המשיב עצמו בהחלטה נשוא הערר, בה הפנה את המערערת לוועדת הערר. היא מוסיפה וטוענת כי המשיב, כגוף מינהלי, נדרש למשנה רגישות וזהירות כלפי האזרח ומחויב לפעול בהתאם לדין, בתום לב, תוך הימנעות מהטעייה וממצגי שווא. נטען כי התנהלות המשיב וה"זיגזוג" בעמדותיו אילצו את המערערת לנהל שני הליכים משפטיים ללא הצדקה עניינית ויש לזכותה בהוצאות שנגרמו לה, במלואן.

ב"כ המשיב מבקש לדחות טענות אלה. לטענתו, הואיל ולא נקבעה הלכה מפורשת של בית המשפט העליון לעניין סמכותה של ועדת ערר לדון בבקשות לפטור מארנונה בכלל ובבקשות לקבוע כי נכס אינו מהווה נכס חייב בארנונה בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות בפרט, והואיל ובפסיקת בתי המשפט המינהליים בסוגייה זו אין אחידות, הטענה בדבר הטעייה ונקיטה ב"שיטת מצליח" אינה במקום. ב"כ המשיב מוסיף כי לא ניתן לקבוע כי נוהל הליך סרק, שכן המשיב נהג כדין לאור הוראות החקיקה והפסיקה. לאחר קיום הדיון נתן המשיב הסכמה להחזרת הדיון לוועדת הערר, שזהו למעשה הסעד המבוקש על ידי המערערת.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובתיק בכללותו, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לשפות את המערערת, ולו באופן חלקי, בגין הוצאותיה.

אין מחלוקת כי המערערת קיבלה את הסעד שהתבקש על ידה בעקבות הגשת הערעור. לצד זאת יש לזכור כי טענות הערעור לא הוכרעו, והסעד ניתן בהסכמת המשיב. יצוין כי השאלה העקרונית נשוא הערעור, יש לה פנים לכאן ולכאן, והערות בית המשפט התבססו, בין היתר, על הנסיבות המיוחדות של המקרה, קרי הסיפא של המכתב של מנהל הארנונה מיום 14.12.2015. הסכמת המשיב למתן הסעד המבוקש חסכה המשך התדיינות וטרחה נוספת לצדדים והביאה לחסכון בזמן שיפוטי. כמו כן, המערערת לא נתנה שום פירוט של ההוצאות שנגרמו לה, ולא הציגה כל תיעוד בעניין זה.

במצב דברים זה, יעמוד החיוב של המשיב בהוצאות על סך של 3,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הערבון יושב למערערת באמצעות בא-כוחה.

פסק הדין יישלח לב"כ הצדדים.