ת"א 700018-10 בנק דיסקונט מרחב י-ם נ' שמאי

לפני תביעה כספית בעילה חוזית על סך של 161,374 ₪ לתשלום יתרת חובה של הנתבע בחשבון הבנק שלו אצל התובע.

רקע :

ביום 25.03.02 פתח הנתבע חשבון עו"ש אצל התובע (להלן-"הבנק") שמספרו ******* (להלן- "החשבון"). במעמד פתיחת החשבון חתם הנתבע על תנאים כלליים לניהול החשבון (להלן- "כתב התנאים"; נספח א' לכתב התביעה).

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר על פי מסמכי הבנק לתשלום חוב בסכום קצוב שנוצר בחשבון. המחלוקת נסובה על שאלת החתימה של הנתבע על כתב התנאים; גובה קרן החוב והריבית המרבית בבנק ובנוסף שאלת התיישנות התביעה ושיהוי ניכר בהגשתה תוך גרימת נזק ראייתי וכספי לנתבע.

ההליך התנהל למשך תקופה ארוכה עד לבירור המחלוקת לגופה כמובא להלן. התביעה, הוגשה ביום 25.1.10 וביום 09.08.10 ניתנה הודעה על מחיקה מחמת חוסר מעש ככל שלא יומצא אישור המצאה כדין של כתב התביעה, לנתבע. לאחריה, ביקש הבנק היתר לתחליף המצאה הואיל ולא עלה בידי הבנק לאתר את הנתבע.

ביום 15.09.10 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשם א' פוני לפיה ניתן היתר לתחליף המצאה בפרסום בעיתון יומי וביום 26.12.10 , ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

ביום 18.01.11 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק דין בה נטען כי לא בוצעה המצאה כדין שכן כתובת מגוריו במרוצת השנים לא השתנתה מהכתובת המצויה בידי הבנק כבר ממועד פתיחת החשבון. עוד טען הנתבע, כי הוא אינו קורא עיתונים בעברית ולפיכך לא ידע על ההליך ועל פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה כי אם מפי בא כוחו שייצג אותו בתביעה אותה הוא הגיש נגד הבנק. בנוסף, הגיש הנתבע בקשה למתן רשות להגן ביום 10.03.11.