ע"פ 965-08-16 חונדיאשוילי נ' פרקליטות מחוז חיפה - פלילי

1.בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש על ידי בית משפט השלום בקריות (כב' השופט י' טורס) ביום 24.5.16, וקביעת דיון דחוף בערעור על החלטתו מיום 31.7.16 בגדרה דחה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 19.7.16.

2.להלן תמצית השתלשלות ההליכים:

2.1המבקש הורשע, לאחר ניהול הליך הוכחות, בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) לפי סעיף 415 סייפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ביום 24.5.16 גזר בית משפט קמא על המבקש, בין היתר, 20 חודשי מאסר בפועל, אותם יתחיל לרצות ביום 3.7.16. בשולי גזר הדין נאמר כי על מבקש לתאם מבעוד מועד כניסתו למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם עם ענף אבחון ומיון של שב"ס.

2.2המבקש הגיש ערעור על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה אשר נידון במסגרת עפ"ג 49948-06-16. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, חזר בו המבקש מהערעור על הכרעת הדין והתמקד בערעור על גזר הדין. בפסק דינו מיום 30.6.16 דחה בית המשפט את הערעור. עם מתן גזר הדין, עתר המבקש לדחיית ריצוי העונש. בהחלטתו לעניין זה, ציין בית המשפט המחוזי כי בית משפט קמא עיכב כבר את ביצוע המאסר מיום 24.5.16 (מועד מתן גזר הדין) ועד ליום 3.7.16, בין היתר, כדי לאפשר למבקש להסדיר את ענייניו ולאפשר לו לעבור הליך של מיון מוקדם. נאמר כי המבקש לא ניצל את הזמן שניתן לו כדי לעסוק במיון המוקדם. חרף זאת, לפנים משורת הדין, דחה בית המשפט המחוזי את תחילת ריצוי עונש המאסר שהוטל על המבקש וזאת עד ליום 24.7.16.

2.3ימים אחדים לפני המועד שנקבע לתחילת ריצוי עונשו, פנה המבקש ביום 18.7.16 בבקשה חוזרת לבית משפט קמא לדחות את תחילת העונש עד ליום 1.9.16. בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא ביום 19.7.16 הודיעו הצדדים כי הם מקבלים את ההצעה לפיה תחילת מאסרו של המבקש תידחה ליום 2.8.16 לצורך מתן אפשרות למיון מוקדם. בהחלטתו שניתנה באותו מעמד, ציין בית משפט קמא כי רק על מנת לאפשר למבקש, אשר זהו מאסרו הראשון, לעבור הליך מיון מוקדם בשב"ס, הציע למשיבה להסכים להארכה קצרה נוספת, הסכמה שאכן ניתנה. לפיכך, נקבע כי המבקש יתייצב לתחילת מאסרו ביום 2.8.16.

2.4ביום 31.7.16, עתר המבקש בפני בית משפט קמא לעיין מחדש בהחלטתו מיום 19.7.16 ולהורות על תחילת ריצוי עונש המאסר ביום 8.8.16. נאמר באותה בקשה כי המבקש סבר שההסכמה התייחסה לכך שתחילת ריצוי עונש המאסר יהא ביום 8.8.16 ועל סמך הנחה זו נתן הסכמתו.

בהחלטה מיום 31.7.16, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש וזאת אך מבלי להידרש לתגובת המשיבה. נאמר כי ההליך שיזם המבקש – עיון חוזר בהחלטה בדבר דחיית המועד לריצוי עונש המאסר – אינו הליך המוסדר באופן סטטוטורי בחוק, הגם שבית המשפט רשאי לשוב ולעיין בהחלטה שנתן בדבר עיכוב ביצוע מקום שהתרשם כי יש הצדקה לכך בשל שינוי נסיבות משמעותי, במקרים חריגים ויוצאי דופן. עוד הוסיף בית משפט כי במסגרת החלטתו שלא להורות על קיום דיון בבקשה, נתן דעתו גם לכך שסד הזמנים שכפה המבקש על בית המשפט לא יאפשר כלל לקיים דיון בבקשה בטרם תחילת מאסרו הקבוע ליום 2.8.16. צוין כי מדובר בפגרה ואף קיימת שביתה במזכירות. בית משפט קמא ציין כי אכן לאחר הדיון ביום 19.7.16, חזר הסנגור לאולמו ושאל אם אין מדובר בטעות במועד בו על המבקש להתייצב לריצוי מאסרו. בית המשפט ציין כי השיב לסנגור בשלילה. לכן, ככל שסבר המבקש כי נתן הסכמתו למועד אחר, הרי שידע על כך כבר באותו יום בו ניתנה ההחלטה, קרי 19.7.16. בנסיבות, לא ברור מדוע ראה לפנות בדקה ה-90 בבקשה לדחיית מועד ריצוי הוענש. בית משפט קמא ציין כי המבקש המתין 12 ימים עד לפנייתו לביטול ההחלטה כאשר כל הנתונים היו ידועים לו, התנהלות שאין מקום לקבלה.

על החלטה זו הוגש ערעור ובצידו בקשה דחופה לעיכוב ביצוע תחילת ריצוי עונש המאסר.

3.לאחר שבחנתי את הבקשה ובשים לב להשתלשלות ההליכים עד כה, כפי שפורטו לעיל, מצאתי כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה. נראה כי המבקש חפץ לדחות את הקץ פעם אחר פעם בטענות מטענות שונות.