ת"ק 860-03-16 קליפר נ' עזרא

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 29.12.2015 במגרש חניה בפתח תקוה. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 7,579 ₪, בגין הפסדיו עקב הפעלת פוליסת הביטוח שלו.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. אין חולק, כי התובע יצא מחניון תת קרקעי, אשר דרך היציאה ממנו היא על כעין כבש המוביל לפניה חדה ימינה, כאשר מייד עם השלמת הפניה הוא מגיע לשטח מישורי, בו חונות מכוניות מימינו, בניצב לכיוון נסיעתו, ובו לעתים חונות גם מכוניות לשמאלו, במקביל לכיוון נסיעתו, לאורך הקיר, כך שמרחב התמרון הוא מעט צר (הוצגו תמונות שצולמו במקום הארוע, הן מיום התאונה והן ממועד מאוחר יותר). בפינה המדוברת, הנמצאת לפני התובע עת הוא עולה מהחניון התת קרקעי, ניצבת מראה קמורה, המאפשרת לראות את המתרחש בחלק המישורי שבימין.

4.התובע מספר, כי מייד לאחר שפנה ימינה, חש במכה בצד ימין של רכבו, ולאחר שעצר ויצא מרכבו, מצא את הנתבעת ליד רכבה, שעמד בימין הדרך. התובע טוען, כי הנתבעת נסעה אחורנית ופגעה ברכבו. הוא אמנם לא ראה תנועה זו, אך מסיק את הדבר מכך שרכבו-שלו נפגע רק באמצע דופן ימין, באזור הדלת האחורית-ימנית, ולא כבר מהחזית, כפי שניתן היה לצפות, לשיטתו, אילו היה הוא פוגע ברכב הנתבעת כשזה האחרון עומד ללא ניע. הוא לא הצליח לזכור אם רכב הנתבעת היה בניצב או במקביל לכיוון התנועה. הוא סיפר גם, כי הביט במראה הקמורה, וראה כי הדרך מימין פנויה.

5.הנתבעת מספרת, כי רכבה עמד במקביל לכיוון תנועת רכב התובע (דהיינו: מאחורי המכוניות החונות בניצב לדרך), וכי עמד ללא ניע עת נפגע על ידי התובע. היא מספרת עוד, כי כלל לא ישבה ליד ההגה, שכן המתינה לבעלה, שהיה בתוך הבניין, ואשר נהג ברכב עד למקום זה, והיה אמור להמשיך ולנהוג בו גם בחזרה.

6.הנתבעת הציגה תמונות מיום הארוע, בו נראה רכבה אכן עומד במקביל לכיוון תנועת רכב התובע. עוד רואים בתמונות אלה כי באותו זמן חנו מכוניות גם בצד שמאל של הדרך, לאורך הקיר, כך שהמרחב שנשאר לתובע היה צר ביותר.

7.לאחר ששמעתי את העדויות, ועיינתי בתצלומים, הגעתי למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו, וכי מסתבר יותר, כי הוא שפגע ברכבה העומד של הנתבעת, ולא ההפך.

8.הטעמים לכך הם (א) הן התמונות המראות את כיוון עמידת רכב הנתבעת, באופן המסביר את האפשרות של פגיעת רכב התובע באמצע הדופן, בהיותו תוך סיבוב, בשטח מוגבל, וכשרכב עומד מימינו באופן הבולט אל תוך קשת הפנייה הטבעית שלו; (ב) הן אותן תמונות, המראות את המכוניות החונות בצד שמאל, ואשר קיומן מוביל לשתי מסקנות: ראשית, התובע נאלץ לבצע קשת צפופה, ושנית, בניגוד לעדותו, כנראה שלא הביט במראה הקמורה, שכן היה אמור לראות שהדרך אינה פנויה, אלא שמשני צדיה עומדים בה כלי רכב המפריעים לתנועה (גם אם אינם חוסמים אותה); ו-(ג) הן עצם העובדה שאין סיבה להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת, באשר אינה סבירה יותר באופן אובייקטיבי, ועל כן, מחמת ש"המוציא מחברו – עליו הראיה", ידו של התובע על התחתונה.

9.לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.