ת"ק 294-01-16 ר' נ' בית חולים מאיר

בפני תביעה כספית, בסך של 5,000 ₪, שעניינה טענת התובע נגד מחדלים שנפלו בעת שקיבלו הוא ובת-זוגו שירותי חיסון לקראת טיול בחו"ל, במרפאת המטיילים של הנתבע.

הדיון התנהל ברובו מחוץ לפרוטוקול, נוכח ניסיונות בית המשפט להביא את הצדדים לכדי הסכמה. משכשלו נסיונות אלה, הסכימו הצדדים כי שביתת עובדי בית המשפט והעדר קלדנית לא יהיה צורך לשוב ולהעלות את הטענות אל הפרוטוקול, וכי פסק-הדין יינתן על יסוד כתבי הטענות והטענות שעלו שלא לפרוטוקול. יצוין, בהקשר זה, כי כתבי הטענות של הצדדים היו מפורטים, ולמעט הרחבה מסוימת בנקודות כאלה ואחרות, לא היה חידוש בטיעוני הצדדים שלא לפרוטוקול.

בקצרה, התובע ובת זוגו חוסנו נגד מספר מחלות, לקראת נסיעה למזרח, והמחלוקת נוגעת לחיסון נגד צהבת B. במרפאת המטיילים קיבלו רק חיסון ראשון בסדרת חיסונים נגד מחלה זו, ובתיאום הוחלט כי את יתר החיסונים יקבלו במרפאה בקהילה, במקום מגוריהם (המרוחק מספר שעות נסיעה מבית החולים). אלא, שכאשר פנו התובע ובת זוגו לקופת החולים במקום מגוריהם – התברר, כי קיים קושי במתן חיסון מאותו סוג אותו קיבלו השנים בשלב הראשון, והרופאים ואנשי המקצוע האחרים, אחיות ורוקחים, לא ידעו אם קיימת מניעה ממתן חיסון מסוג אחר נגד אותה מחלה, כשלב שני בסדרת החיסונים. התובע ובת זוגו פנו לשתי קופות חולים שונות, וכן לאנשי מקצוע שונים, כאמור, ואפילו לבעלי תפקיד במשרד הבריאות הגיעו, ותשובה לא קיבלו לפניותיהם. בצר להם, ומשהתקרב מועד הנסיעה, פנו גם בחזרה למרפאת המטיילים של הנתבע, טלפונית, וגם שם לא קיבלו תשובה לשאלתם. בסופו של דבר, לא השלימו את החיסונים נגד צהבת B לפני הנסיעה, ולדבריהם נמנעו מפעילויות שונות במהלך הטיול, מחשש להידבקות במחלה המזהמת.

הנתבע, מנגד, טוען כי ידע בסיסי הוא, כי הסוגים השונים של החיסונים נגד צהבת B הם חליפיים, ואין משמעות לסוג החיסון שניתן בשלב הראשון. לדבריו, מידע זה נגיש לכל דורש בתדריך החיסונים של משרד הבריאות, המפורסם באתר המשרד באינטרנט, ואמור להיות נגיש לכל רופא ובעל מקצוע. אמנם, יכול ורופא כזה או אחר לא יידע, מידיעותיו שלו, פרט מידע זה, אולם הציפייה היא כי יידע לאתר את המידע בנקל, בהתייעצות עם אנשי מקצוע אחרים או בספרות המקצועית. לא זו אף זו, שאם היו פונים התובע ובת זוגו למרפאת המטיילים די זמן לפני הנסיעה, באופן שהיה מתאפשר להעביר את השאלה מהמוקד אל הרופאים הרלבנטיים, גם היו מקבלים את התשובה הפשוטה לפנייתם. בית החולים מפנה לכך, שע"ג ההנחיות להמשך הטיפול נכתב רק שיש להמשיך בחיסונים נגד צהבת B, וכי לא היתה לגורמי הרפואה בקהילה סיבה לחשוש ממתן סוג כזה או אחר של חיסון מתאים.

לאחר ששמעתי את שני הצדדים, אני סבור שאין מנוס אלא לדחות את התביעה, שכן התובע לא הצליח להוכיח כי נפל פגם בהתנהלות הנתבע, פגם העולה כדי רשלנות, היכולה לבסס עילת תביעה משפטית נגד הנתבע.

אכן, חלקם של התובע ובת זוגו, בעיקר בכל הנוגע לטרטורים שעברו, ולאי הוודאות שאיתה יצאו לטיול המיוחל, הוא מצער ומעורר אמפתיה, אולם על פני הדברים אמורה ביקורתם להיות מופנית כלפי יתר הגורמים הרפואיים איתם באו במגע, ואשר לא ידעו לתת להם את המידע. אמנם, יכול ובכוחו של הנתבע היה למנוע תוצאה זו, אם היה הרופא המטפל כותב, במפורש, בהוראות המשך הטיפול כי אין זה משנה איזה חיסון יינתן בשלב הבא, אולם לא שוכנעתי כי אי-כתיבת מידע זה עולה כדי רשלנות המקימה עוולה נזיקית, שבתורה מקימה זכות לפיצוי.

יתר על כן, מסתברת בעיני טענת בית החולים, כי לא ניתן להטיל עליו אפילו חובת פירוט כזו בכל מקרה ומקרה, שכן אין סוף לאפשרויות שתתגלינה, במקרה של חוסר ידע מקצועי מטעם רופא בטיפול-המשך, ולא ניתן לצפות מראש כל סוג של אי-ידיעה כזה, ולפרט כל פיסת מידע אפשרי באשר לחליפיות של תרופות שונות.

בנסיבות אלה, אני דוחה את התביעה. עם זאת, נוכח מכלול הנתונים, איני מחייב את התובע בהוצאות הנתבע, וכל צד ישא בהוצאותיו.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.