משה זגיר נ' מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מרדכי כדורי) מיום 19.10.15 בת"פ 58472-05-13.

כללי

1.המערער הורשע על יסוד הודאתו בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפה סתם כנגד בת זוג. על המערער נגזרו 3 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, ומאסר על תנאי. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

2.ואלה המעשים: ביום 6.10.12 בעקבות ויכוח בין המערער לאשתו, המתלוננת, ולאחר ששתה משקה אלכוהולי, תפס המערער את המתלוננת בידיו, הפילה ארצה והכה אותה בראשה. זאת לנגד עיני ילדיו הקטינים, באומרו להם "אל תדאגו אני לא הורג אותה אני רק מלמד אותה לקח". המערער הכה בה מכת אגרוף ולאחר שניסתה לברוח מביתם, רדף אחריה, תפס אותה בכוח בזרועה והחזירה אל ביתם, תוך שהוא צועק עליה, מקלל אותה ומוסיף להכותה.

טענות הצדדים

3.ב"כ המערער טוען כי יש להקל בעונשו של המערער ולהסתפק בעונש מאסר על תנאי בלבד, או להטיל עליו עונש של"צ מוחשי השקול להיקף עבודות השירות שהוטלו עליו. לטענתו, יש להעדיף את שיקולי הפגיעה העקיפה במתלוננת. לטענתו, הנפגעת העיקרית מהעונש שהוטל על המערער הנה דווקא המתלוננת, לה האינטרס הכלכלי והאישי להקל בעונשו. העונש שנגזר על המערער משמעו אובדן מקום עבודתו של המערער, זאת כאשר לבני הזוג חמישה ילדים במשותף, ולמערער ילד שישי מגרושתו. עוד נטען כי גזר הדין מתעלם מהמלצות שירות המבחן, שפורטו בתסקיר חיובי בעניינו של המערער, לפיהן יש להסתפק במאסר על תנאי בלבד. מהתסקיר עולה כי המערער הפסיק לצרוך אלכוהול ואין לו עבר פלילי. הסנגור טוען כי האירוע דנן הינו חד פעמי ואינו משקף את אורחות חייו של המערער. כמו כן, נטען כי חוסר שיתוף הפעולה של המערער בתהליך השיקום אינו נובע מחוסר מוטיבציה אלא בשל חוסר זמן של המערער, העסוק בפרנסת משפחתו. לעמדת הסנגור, העונש שגזר בית משפט קמא חורג לחומרה מהענישה המקובלת בפסיקה, שברף התחתון של מתחם הענישה אף הסתפקה בהימנעות מהרשעה. הוסף כי מצבו הכלכלי של המערער קשה, יש לו חובות רבים והמערער אף מעדיף, בנסיבות כאלה, מאסר קצר על פני מאסר בעבודות שירות. על-כן התבקש להיצמד להמלצת שירות המבחן.

המשיבה ציינה כי לא תתנגד לביצוע עבודות שירות בשעות אחה"צ אם יתאפשר הדבר. לעצם הדברים הודגשה חומרת המעשים, המערער לא הגיע לטיפול לו הסכים, ושירות המבחן ציין כי קיימת סכנה להישנות העבירה, נשקלו כל השיקולים לקולה, והעונש אינו מכביד. על כן נטען כי יש לדחות הערער.

תסקיר שירות המבחן

4.מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער עולה כי הינו כבן 42 שנים, נשוי למתלוננת ואב לשישה ילדים. בתו הגדולה הנה כבת 19 שנים ומתגוררת עם אימה. המערער ללא הרשעות קודמות. העבירות בוצעו על רקע משבר כלכלי מתמשך וקשיי תקשורת בין בני הזוג, תוך שימוש לרעה של המערער באלכוהול, שלדבריו הפסיק לצרוך מאז. שירות המבחן התרשם מקשיי תקשורת של המערער במצבי תסכול וכעס ונטייתו להתפרץ בתוקפנות כלפי האחר. הוערך כי ללא טיפול קיים סיכון להישנות עבירות דומות ביחסי זוגיות, אך ניסיון לשלבו בקבוצה טיפולית לא צלח משום שהמערער לא הגיע. לפיכך, שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו והמליץ על הטלת מאסר על תנאי מרתיע.

דיון

5.דין הערעור להידחות.

לזכות המערער עומדת הודאתו במיוחס לו, שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ולייעול ההליכים, עברו הפלילי הנקי, נסיבותיו המשפחתיות והזמן שחלף מעת ביצוע העבירות, במהלכו לא נפתחו נגדו תיקים נוספים. מאידך, לחובת המערער נזקפת חומרת העבירות שביצע. המערער תקף באלימות את המתלוננת לנגד ילדיהם הקטינים בביתם ואף רדף אחריה והחזירה בכוח לבית, שם הוסיף להכותה. כל זאת, כשהוא תחת השפעת אלכוהול. בנסיבות דנן, העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בהם.