עמ"נ 36667-06-16 סיום ברהה(עציר) נ' משרד הפנים

1.זהו ערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, שליד מתקן המשמורת סהרונים (להלן: "בית הדין"), מיום 15.6.16, לדחות את בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטה קודמת של בית הדין – מיום 9.3.16 - המאשרת את המשמורת שלו.

2.המערער נתין אריתראה כבן 35,הסתנן לישראל בשנת 2009 וכעבור מספר חודשים קיבל רישיון ישיבה זמני, בהתאם לסעיף 2(א)5 לחוק הכניסה לישראל, שהתחדש מעת לעת. הוא נשוי ואב לשתי ילדות קטנות בגילאי 7 ו- שנה וחצי. ואשתו ובנותיו מתגוררות בישראל.

3.ב- 8.1.15 הוא נדון בבית משפט השלום בתל אביב – יפו לשנת מאסר בפועל, על מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14(ת.פ. 14339-06-12). בתום ריצוי עונש המאסר, הוא הובא בפני ממונה ביקורת גבולות, נערך לו שימוע והוצאו עליו צווי משמורת והרחקה. הדבר היה ב- 1.12.15 ומאז המערער מוחזק במשמורת ובית הדין אישר, מספר פעמים, את צו המשמורת שלו.

בית הדין קבע בהחלטותיו כי נשקפת מהמערער סכנה ברורה ומוחשית לשלום הציבור וציין כי אם המערער יציג חלופת משמורת הולמת, יהיה מקום לבחון את שחרורו מהמשמורת.

4.בתאריך 9.3.16, בית הדין דן בחלופת משמורת שהוצעה על ידי המערער – שעיקריה, העברת המערער למרכז השהייה "חולות"; חתימה על ערבויות אישית וצד ג'; ערבות כספית בסך 2,500 ₪; והימנעות מקיום קשר עם קטינים – ודחה אותה, תוך קביעה שאין בה כדי לאיין את המסוכנות הגבוהה הנובעת מהמערער לשלום הציבור.

בהחלטה האמורה הוסיף בית הדין כי כל הצעה עתידית לחלופת משמורת למערער חייבת לכלול תכנית שיקומית-טיפולית עבורו, שמטרתה לאיין את המסוכנות הנובעת ממנו לשלום הציבור.

5.כעבור כשלושה חודשים הגיש ב"כ המערער לבית הדין בקשה לעיון חוזר, בה טען כי המערער ניסה לפנות לארגוני זכויות אדם בבקשה שיערכו עבורו תכנית טיפולית-שיקומית בהתאם לאמור בהחלטת בית הדין, אולם הניסיונות לגייס ארגון כלשהו לצעד כזה כשלו, וביקש מבית הדין לעיין מחדש בהחלטתו המאשרת את צו המשמורת של המערער ולהורות על שחרורו בתנאים סבירים אחרים שייקבעו על ידי בית הדין.

בהחלטתו מיום 15.6.16, דחה בית הדין את הבקשה לעיון חוזר, תוך קביעה שהיא אינה מגלה עובדות חדשות או שינוי נסיבות מאז ההחלטה הקודמת.

מכאן הערעור.

6.המערער מעלה טענות שונות העוטפות את טרונייתו המרכזית כלפי המצב בו לאחר שריצה את עונש המאסר שלו הוא ממשיך להיות מוחזק במשמורת, ללא תאריך יעד לשחרור ומבלי שהוא יכול לעמוד בתנאי שהוצב בפניו על ידי בית הדין להצגת חלופת משמורת.

7.המשיב מתמקד במסוכנותו של המערער לציבור וטוען, שכל זמן שנתון זה לא ישתנה, אין מקום לשחרר את המערער מהמשמורת בה הוא נתון.

8.למעשה, המערער איננו חולק על סמכותו העקרונית של ממונה ביקורת גבולות להוציא צו משמורת על שוהה שלא כדין שיש בשחרורו כדי לסכן את שלום הציבור, והוא איננו חולק על סמכותו של בית הדין לביקורת משמורת על שוהים שלא כדין לאשר צו כזה. טענותיו נוגעות למקרה הפרטי שלו ולסבירות הותרתו במשמורת על רקע נסיבות עניינו.

9.עיינתי בהודעת הערעור ובתגובה המקדמית של המשיב, על כל נספחיהן, ושמעתי את טיעוני הצדדים, ומסקנתי היא שדין הערעור להידחות.

להלן אביא בתמצית את נימוקי החלטתי.

10.קיומה של "סכנה לשלום הציבור" מצד שוהה שלא כדין, לא רק שמצדיקה אי שחרורו ממשמורת אלא שהיא אוסרת או מונעת מהגופים המוסמכים ברגיל להורות על שחרור ממשמורת, לעשות כן. הדברים הגיוניים ומתבקשים מאליהם. אין זה מתקבל על הדעת לשחרר ממשמורת אדם השוהה בישראל שלא כדין, ששחרורו יסכן את שלום הציבור.

11.כמו ברוב העניינים גם כאן, המושגים המרכזיים הם מידתיות וסבירות. על מנת להכריע במקרה נתון האם הסכנה בשחרור השוהה שלא כדין המסוים מונעת את שחרורו אם לאו, יש לבחון בעיקר את טיב הסכנה המדוברת, את הסתברות התרחשותה, את הנתונים שברקע אמידת הסתברות ההתרחשות, את נתוני האדם בו מדובר, את התקופה בה הוא שוהה במשמורת, את אפשרות השגת המטרה של שמירת שלום הציבור בדרך שפגיעתה בחירות קטנה יותר, את התייחסות האדם בו מדובר לנושא ואת החלופה המוצעת על ידו, ועוד.

12.כאן, הסכנה שבשחרור המערער ממשמורת, נוגעת לאפשרות שהוא יבצע מעשים מיניים אסורים בקטינות. סוג זה של סיכון שלום הציבור הוא בעל חומרה גבוהה.

הרקע לחשש האמור נעוץ בעובדה שהמערער ביצע פעמיים עבירות מין בקטינים. ביום 2.6.12, המערער שהה במים בחוף ים בתל אביב. בסביבתו היו במים שתי אחיות קטינות כבנות 13. המערער שחה בקרבתן ועקב אחריהן במבטו. הן חששו ממנו ופנו לצאת מהמים. אחת מהן נסחפה בגלים לעברו והוא תפס בחוזקה בכתפה בניסיון למשכה אל תוך המים ובהמשך תפס בירכיה, כשכל אחת מידיו לופתת ירך אחת, וניסה לגעת בידיו בסמוך לאיבר מינה, לשם גירוי וסיפוק מיני. הילדה היכתה בפניו במרפקה, השתחררה מאחיזתו והיא ואחותה ברחו אל החוף.