תא"ק 701016-05 עירית ירושלים נ' סלאימה

בהמשך לדיון שהתקיים, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לבטל את פסק הדין, בכפוף לתשלום הוצאות ולביצוע הפקדה.

ראשית, ברי כי הנתבע היה מודע לפסק הדין שניתן נגדו עוד בשנת 2008.

נגד הנתבע ננקטו באותה עת הליכים לצורך גביית הסכום שנקבע בפסק הדין והוא התייצב לדיון בלשכת ההוצאה לפועל, כשהוא מיוצג על ידי עורך דין מטעמו.

בנסיבות אלה, הטענה שלפיה הנתבע לא ידע בגין מי מבין החובות המיוחסים לו נדרש להתייצב לדיון האמור, אינה מסתברת, בלשון המעטה.

מעבר לדרוש יצוין לעניין זה, כי גם בהמשך ננקטו נגד הנתבע הליכי הוצאה לפועל בגין החוב מושא פסק הדין, והוא אף שילם, לאורך תקופה, חלק מהחוב.

בנסיבות אלה, שבהן הנתבע מודע, מזה שנים, לפסק הדין שניתן נגדו, והגיש, רק לאחרונה, בקשה לביטול פסק דין, ספק רב אם יש מקום להארכת מועד להגשת בקשה כאמור, ובכל מקרה, אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק.

טענות ההגנה שמעלה הנתבע אף הן לוקות בחולשה.

כך, טענות שעניינן נכס ריק, או הרוס, יש להגיש, על פי דין, במועד, ולגורם הרלבנטי, וטענות שלפיהן הנתבע הוא רק אחד מבעלי הזיקה לנכס, אין בהן, בהתאם לדין, כדי לאיין את חובתו לשאת בתשלום הארנונה, או להפחית מחובה זו.

עם זאת, בשים לב לחשיבותה של זכות הגישה לערכאות, ועל מנת שלא לחסום את דרכו של המבקש לבית המשפט, וכן בשים לב לכך שחלק מטענות המבקש עדיין מתבררות במישור המינהלי, ולכך שאפשר כי מדובר בנכס ריק והרוס ושזיקתו של המבקש לנכס מושא המחלוקת אינה רבה משל היורשים האחרים, כך שבמסגרת ניהול ההליך, ככל שיתנהל, יבקש המבקש לחזור אל יורשים אלה (אחיו), ראיתי מקום להאריך את המועד, ולבטל את פסק הדין, וזאת, בכפוף לתשלום הוצאות ולהפקדת סכום משמעותי בקופת בית המשפט, המבטאים את הקשיים המפורטים לעיל, הניצבים בפני הבקשה.