פ"ל 58-02-16 מדינת ישראל נ' כבוב

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום, המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא תעודת ביטוח תקפה, כמפורט בכתב האישום.

על פי עובדות כתב האישום, הרי שביום 29.1.16, נהג הנאשם ברכב, בתל אביב, בכביש מספר 20, מכיוון צפון לדרום ונעצר לבדיקה שגרתית.

בנסיבות המקרה לעיל, נהג הנאשם כשהוא פסול מנהיגה, בגין גזר דין שניתן נגדו, בנוכחותו, ביום 29.11.15, בתת"ע 5106-11-15.

ביום 22.2.16, הודו הנאשם ובא כוחו, במיוחס לנאשם בכתב האישום ולבקשת ב"כ הנאשם, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן וזאת נוכח גילו הצעיר, העדר עבר פלילי והעובדה כי תלוי עומד כנגדו מאסר מותנה בן חודשיים, שהנו בר הפעלה בתיק שבפני.

ביום 5.7.16, ניתן תסקיר כאמור בעניינו של הנאשם, אשר בתמצית ומבלי לפגוע בצנעת הפרט, תיאר את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, המצב הכלכלי שאינו מן המשופרים והעובדה כי לראשונה, נראה כי הנאשם מגלה הכרה בבעייתיות שבהתנהגותו ונכונות להשתלב בהליך טיפולי.

בנסיבות אלה, המליץ שירות המבחן על הארכת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם ועל צו מבחן למשך שנה.

ביום 10.7.16, טענו הצדדים לעונש, כמפורט בפרוטוקול.

בתמצית, טען ב"כ המאשימה כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ולהפעיל את עונש המאסר המותנה וכן, פסילה בפועל לתקופה שלא תפחת משלוש שנים, מאסר מותנה, פסילה מותנית וקנס כספי וזאת נוכח עברו התעבורתי המכביד יחסית לוותק נהיגתו, חומרת העבירה והאינטרס הציבורי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בפסיקתו של בית המשפט העליון, לפיה, גם בעבירה ראשונה של נהיגה בזמן פסילה, יש מקום לעונש של מאסר בפועל.

ב"כ המאשימה התייחס למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניו.

ב"כ הנאשם, מצידו, ביקש שבית המשפט ייתן משקל ממשי לתסקיר שירות המבחן, בו הומלץ על הארכת עונש המאסר המותנה ועל הטלת צו מבחן למשך שנה, שכן, הנאשם הודה ונטל אחריות בהזדמנות הראשונה, נעדר עבר פלילי ומסייע רבות לפרנסת משפחתו.

ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר שניתן בעניינו של הנאשם והמצביע על כך שהנאשם מבין את חומרת מעשיו וטען כי אין מקום לקבוע כי בכל עבירה של נהיגה בזמן פסילה, יש מקום לעונש של מאסר בפועל.

כמו כן, ביקש ב"כ הנאשם, כי משך הפסילה שתיגזר על הנאשם לא יעלה על 3 חודשים.

הנאשם עצמו טען כי הוא מפרנס את המשפחה ועובד לשם כך 14 שעות מדי יום וכי הפסיק לנהוג.

דיון והכרעה

הנאשם נותן את הדין על עבירה חמורה של נהיגה בזמן פסילה, שיש בה כדי לבטא זלזול בוטה בהוראות החוק ובתי המשפט.

מתחם הענישה ההולם ייקבע על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין ולפיו יש מקום ליתן משקל לערך או הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט.