עמ"נ 34887-05-16 אנויטק בע"מ נ' מנהל הארנונה

לפניי ערעור על החלטת וועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית גבעתיים מיוןם 21.3.16, שבה נדחה עררה של המערערת על החלטת המשיב בהשגת המערערת על שינוי סיווג הנכס המוחזק על ידה לסיווג "שירותים משרדים ומסחר" במקום "תעשייה", לשנים 2011 ועד 2015.

טענתה המרכזית של המערערת היא כי היא בנכס הנדון מבוצעת פעילות של פיתוח תוכנה ומכירתה ועל כן, הסיווג הראוי הינו "תעשייה" ולא כל סיווג אחר.

וועדת הערר קבעה בהחלטתה נושא הערעור (שניתנה לאחר סיור חוזר בנכס) כי "השימוש בפועל הינו "שימוש משרדי, מתן שירותים ללקוחות, מכירה ותיקון וכן פיתוח תוכנה (אך לא כדבר ראשי)" (סעיף 31 סיפא להחלטה, נספח א' לכתב הערעור; מנגד, ראו סעיף 40 להחלטה, המונה את פעילויות המערערת בנכס, בציינו: "... מהחקירות, כמו גם מהתרשמות שלנו בעת הביקור, עלה כי העוררת נותנת בעסק מגוון רחב של שירותים. כך, הוברר כי העוררת משכירה ניידות ניטור בשכירות חודשית, העוררת מעניקה שירות ותמיכה ללקוחות המחזיקים בציוד שלה, העוררתץ מוכרת מוצרי חומרה והיא אף משמשת כיבואן רשמי של חברה בשם טלדין וכמו כן היא אף עוסקת במכירה של מספר רב של מוצרים, כפי שעולה מאתר האינטרנט שלה. כן עלה כי העוררת עוסקת אף בתחזוקה". יוטעם כי הפעילות של פיתוח תוכנה, נפקדת לחלוטין מרשימת פעילויות העוררת בנכס).

קביעה זו של הוועדה בדבר השימושים בנכס, התבססה הן על סיוריה במקום והן על ראיות שבאו לפניה. ראיות אלה לא הניחו את דעתה שהשימוש בנכס הוא בעיקרו לפעילות ייצורית של תוכנה. המערערת ביקשה לבסס טיעוניה בדבר השימוש הייצורי על נדבכים אחדים, אלא שהוועדה סברה שאין לקבל טענות המערערת.

ראשית, המערערת הגישה לוועדה אישור ממרכז ההשקעות מיום 9.6.98 (עמ' 255 לכתב הערעור). הוועדה לא שעתה לאישור זה, הן משום שהוא ניתן למערערת לשנת 1998 והן משום שמנהל המערערת הודה בעדותו כי בהאידנא, אין למערערת פרמטרים לקבלת מעמד של "מְפתח" (סעיף 34 להחלטה); שנית, הוועדה קבעה כי המערערת לא הראתה שעיקר הכנסותיה מן הנכס הן מייצור תוכנה (ככל הנראה, ולשם הדיוק דומני כי הכוונה היא שעיקר הכנסות המערערת הן ממכירת תוכנה שהיא מייצרת). על פי קביעת הוועדה, רואה החשבון שהעיד מטעם המערערת לא היה בקיא במקורות ההכנסה של המערערת ולא ערך כל ניתוח של הכנסותיה שממנו ניתן להסיק שעיקר ההכנסות נובע מן העיסוק כבית תוכנה (סעיפים 35 – 37 להחלטה);

שלישית, המערערת אכן הגישה לראייה רשימת עובדים, אלא שהוועדה קבעה כי עובדת העסקתם של מתכנתים רבים, אינה מביאה למסקנה כי בבית תוכנה עסקינן. בהקשר זה, סמכה הועדה על פסק הדין בעת"מ (מחוזי ת"א) 239/08 טרווליסט בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב – יפו, ניתן ביום 16.8.11, פורסם במאגר נבו, שם נפסק כי הבחינה הנדרשת מהותית ובחינה זו הצביעה על כך שהמערערת דשם עסקה לא בייצור תוכנה אלא במתן שירות מתמשך ללקוחותיה באמצעות מנוע חיפוש אינטרנטי;

רביעית, הוועדה קבעה כממצא עובדתי כי השימוש שעושה המערערת בנכס נסוב על מגוון רחב של שירותים. "כך, הוברר כי העוררת משכירה ניידות ניטור בשכירות חודשית, העוררת מעניקה שירות ותמיכה ללקוחות המחזיקים בציוד שלה, העוררת מוכרת מוצרי חומרה והיא אף משמשת כיבואן רשמי של חברה בשם טלדין וכמו כן הויא אף עוסקת במכירה של מספר רב של מוצרים, כפי שעולה מאתר האינטרנט שלה. כן עלה כי העוררת עוסקת אף בתחזוקה" (סעיף 40 להחלטה. מעניין לציין כי הוועדה לא ציינה שהמערערת עוסקת בפיתוח תוכנה בנכס דנן, אף שבסעיף 31 להחלטתה נמנה עיסוק זה על עיסוקי המערערת כפעילות משנית).

המערערת סבורה כי ההחלטה שיצאה תחת ידי הוועדה היא שגויה ויש לבטלה. עיקר טעמי המערערת לכך הם אלה: ראשית, הוועדה לא תמכה את ממצאיה בדבר העיסוק בנכס בעובדות כלשהן. קביעתה הייתה כוללנית ונעדרת תימוכין, ולא בכדי, שכן הפעילות שאינה בבחינת ייצור תוכנה, אינה מבוצעת בנכס כי אם בכּנוֹת ובנשר.כך למשל לא הייתה לפני הוועדה כל ראייה כי המערערת עוסקת בנכס דנן בהשכרת ניידות ניטור אוויר והוועדה אף לא ציינה בפרוטוקול הביקור במקום כי ראתה בו ניידת כלשהי; הוועדה לא פירטה מהו אותו "מספר רב של מוצרים" שהמערערת מוכרת בנכס, ולא בכדי, שהרי מוצרים אלה אינם נמכרים בנכס. הראיות שהיו לפני הוועדה הצביעו, לפי עמדת המערערת, על כך שהפעילויות שפורטו בסעיף 40 להחלטת הוועדה, נעשות בכּנות, כפי שעלה מעדות מנהל המערערת לפני הוועדה וביקורהּ בנכס לא סתר זאת, כפי שעולה מפרוטוקול הסיור מיום 23.11.15 (נספח ח לכתב הערעור). שנית, 80% מפעילותה הכוללת של המערערת הוא ייצור תוכנה, והדבר הוכח לפני הוועדה. תוכנה זו מפותחת ומיוצרת בנכס ומוצרי תוכנה אלה ו במשרדי החברה בכנות, לא בגבעתיים. המערערת מעסיקה בנכס 15 עובדים ומתוכם – 13 מתכנתים ובודקי תוכנה ואף תשריט הנכס ותמונות החדרים שהוגשו לוועדה, מלמדים שעסקינן בבית תוכנה. שלישית, הוועדה לא נתנה משקל לאישור מרכז ההשקעות ולאישור קרן קנדה ישראל, המצביעים על עיסוקה בפיתוח תוכנה. רביעית, המערערת העידה רו"ח מטעמה אלא שהוועדה לא הייתה נכונה לסמוך ממצא כלשהו על עדותו, הגם שלפי עדותו המבוססת על ידיעתו האישית, מחלקת המערערת את הנהלת חשבונותיה בהתאם למרכזי רווח (גבעתיים; כנות; נשר) וגם מכאן ניתן ללמוד שהפעילות בנכס (העולה כדי 80% מפעילות המערערת) נסבה על פיתוח וייצור תוכנה.

המשיב סבור שדין הערעור להידחות, שכן החלטת הוועדה סבירה ומיוסדת על מכלול הראיות שבאו לפניה.

להשלמת התמונה, אציין כי החלטה קודמת של הוועדה בעניין סיווג הנכס הנדון, שניתנה ביום 30.7.13 (נספח 2 לכתב התגובה), נתקפה ע"י המערערת בגדרי עמ"נ (מחוזי ת"א) 46089-10-13. בהחלטתה, קבעה הוועדה בין היתר כי "בענייננו, השימוש בפועל הינו שימוש משרדי, מתן שירותים ללקוחות ומכירה ותיקון וכן פיתוח תוכנה (אך לא כדבר ראשי). ברור שהשימוש אינו שימוש תעשייתי (סעיף 21 להחלטה מיום 30.7.13. ראו גם סעיף 15 להחלטה. בפסק דינו, הורה בית המשפט (כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן) לוועדה לפרט ולנמק קביעתה שאין לסווג הנכס כתעשייתי ולשם כך – הוחזר הדיון אליה. החלטתה מיום 21.3.15, היא החלטה שניתנה בעקבות דיונים נוספים שקיימה עקב ההחלטה הנזכרת.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בטענותיהם בכתב, אני סבור כי דין הערעור להתקבל במובן זה שעל הוועדה לחזור ולהשלים החלטתה, כמבואר בהמשך.

לצורך ההכרעה, אניח כי יש ממש בטענת המערערת לפיה האמור בסעיף 40 להחלטת הוועדה, נובע מעירבוב תחומים, קרי: הוועדה סברה בטעות שהמערערת מבצעת בנכס מגוון פעולות שלמעשה מבוטצעות בסניפיה האחרים (נשר וכנות). בסעיף 40 להחלטה, נקבע כי המערערת "נותנת בעסק מגוון רחב של שירותים. כך, הוברר כי העוררת משכירה ניידות ניטור בשכירות חודשית, העוררת מעניקה שירות ותמיכה ללקוחות המחזיקים בציוד שלה, העוררת מוכרת מוצרי חומרה והיא אף משמשת כיבואן רשמי של חברה בשם טלדין וכמו כן היא אף עוסקת במכירה של מספר רב של מוצרים, כפי שעולה מאתר האינטרנט שלה. כן עלה כי העוררת עוסקת אף בתחזוקה". אני סבור כי הראיות מלמדות כי המערערת אינה מנהלת בנכס דנן עיסוק כלשהו מן העיסוקים המפורטים ומכל מקום, החלטת הוועדה בעניין זה אינה מפנה לראיות התומכות במסקנתה האמורה.

אלא שבכך בלבד לא סגי. על המערערת להראות, פוזיטיבית, מהם עיסוקיה בנכס וליתר דיוק: היה עליה להניח את דעת הוועדה כי בנכס מנוהלת פעילות (תעשייתית) של פיתוח וייצורתוכנה. התרשמות הוועדה הייתה שהנטל האמור לא הורם, כאמור.

אישור רואה החשבון שהוצג כמו גם תצהירו ועדותו, לא הניחו את דעת הוועדה, שכן לא היה ביכולתו להצביע על כך שהכנסות והוצאות המערערת בקשר לנכס, נובעות מן הפעילות לה טוענת המערערת. יתר על כן, המערערת סברה כי "פעילות התוכנה של המערערת בגבעתיים מהווה כ-80% מהפעילות הכוללת" (סעיף 70 לכתב הערעור). ברם, טענה עובדתית זו לא נתמכה בראיות, פרט לאמירה כוללנית של רו"ח יחזקאל בשולי סעיף 6 לתצהירו (נספח ה' לכתב הערעור), אמירה שלא הובאה כל ראייה לתמיכה בה וחקירתו לא סייעה בהבהרת הסוגיה (ראו עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת 20.10.15 של הוועדה, נספח ז' לכתב הערעור). צדקה אפוא הוועדה בקביעתה בעניין זה.

אישור מרכז ההשקעות עליו ביקשה המערערת לסמוך, לא היה מקובל על הוועדה, שכן משדובר במסמך מלפני 18 שנים לערך, אשר ניתן עת ישבה המערערת ברמת גן וממילא אישרה המערערת כי אישור כזה לא יכול להינתן כיום, מאחר ואינה עונה על התנאים של "מפתח".