עמ"נ 16290-03-16

ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לפי חוק הפיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969 (להלן: "ועדת הערר" או "הוועדה" ו"החוק" בהתאמה) מיום 26.1.16 אשר דחתה את ערר המערערת, חברת כרם לחינוך ותרבות בע"מ שהוגש כנגד החלטת מנכ"לית המשיב, משרד החינוך, מיום 3.11.15, שלא ליתן למערערת רישיון להפעלת שני גני ילדים בשנת הלימודים תשע"ו (גני ילדים שסמלם 315051 ו- 216200) (להלן: "גני הילדים" או "הגנים") בישוב כאבול.

הרקע לערעור 

1.במוקד הערעור עניינם של שני הגנים שהופעלו עד שנת הלימודים תשע"ה על ידי עמותת אל-זירה (להלן: "העמותה") ברישיון שניתן לה מאת המשיב. העמותה הוקמה בשנת 2004 ובין עשרת מייסדיה נמנו מר עווד פאעור (להלן: "מר פאעור"), מנכ"ל סוכנות כלי רכב, בנו (מר איאד פאעור), וקרובת משפחה רחוקה של מר פאעור, גב' חאג' אמירה, שגם עבדה בסוכנות כלי הרכב אותה הוא מנהל. מר פאעור מונה לשמש כיו"ר העמותה וגב' חאג' אמירה מונתה כחברת ועד. שניהם יחדיו היו מורשי החתימה של העמותה. ביום 15.12.04 התפטר מר פאעור מתפקידיו כיו"ר העמותה וחבר ועד העמותה, והוא פרש מחברות בעמותה. גב' חאג' אמירה מונתה במקומו כיו"ר העמותה, יחד עם גב' חנאן מוסטפא ניהלה את ענייני העמותה ושתיהן היו מורשי החתימה שלה. גם בנו מר פאעור, איאד פאעור, פרש מתפקידיו כחבר בעמותה וחבר ועדת הביקורת שלה.

2.העמותה הפעילה את גני הילדים ברישיון שניתן מאת המשיב עד לשנת הלימודים תשע"ה. אלא שבביקורת שכר שנערכה לעמותה בשנת 2013 התגלה כי היא לא שילמה את שכרם של עובדיה כדין. העמותה טענה כי אי התשלום נבע ממעילה שבוצעה בכספי העמותה על ידי מר רושדי סובוח, מנהל הגנים, והיא אף הגישה כנגדו תלונה במשטרה. בעקבות ביקורת השכר שנערכה לעמותה, בקשתה לחדש את רישיונה לקראת שנה"ל תשע"ה נדחתה בהחלטת מנכ"לית המשיב מיום 19.8.14. בהחלטה נקבע כי בשל המידע שהתגלה בנוגע לאופן התנהלותה הכספי של העמותה ובשל הפגיעה המתמשכת בזכויות עובדיה, ללא שתיקנה העמותה את התנהלותה, אין מקום לחדש את הרישיון. ערר שהגישה העמותה על החלטה זו לוועדת הערר בחודש פברואר 2015, נדחה על ידי הוועדה ביום 24.6.15 (ערר 27/2015). ערעור מנהלי שהוגש על ידי העמותה על החלטה זו, נדחה ביום 23.12.15 (עמ"נ 50819-08-15) וערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, עודנו תלוי ועומד.

3.ביום 3.3.15 הוקמה המערערת, כאשר מר פאעור הוא בעל המניות היחיד בה, המשמש גם כמנכ"ל ומורשה החתימה שלה. המערערת הגישה ביום 29.3.15 שתי בקשות לרישיון עבור גני הילדים במערכת הממוחשבת של המשיב, וזאת באמצעות שם המשתמש והסיסמה של העמותה. בשל כך, המשיב התייחס לבקשות שהוגשו כבקשות שהוגשו על ידי העמותה, וביום 17.5.15 דחתה מנכ"לית המשיב את הבקשות על הסף. על החלטה זו הגישה המערערת ביום 15.6.15 ערר לוועדת הערר (ערר 42/15). הערר התקבל והוועדה קבעה בהחלטתה מיום 20.8.15 כי טעויות המערערת לא הצדיקו דחיית הבקשות לרישיון על הסף, והבקשות הוחזרו לבדיקת הגורמים המקצועיים אצל המשיב.

4.לאחר חידוש הדיון בבקשת המערערת ולאחר שכבר ניתנו לגנים אישורי בטיחות ותברואה, החליטה מנכ"לית המשיב ביום 3.11.15 לשוב ולדחות את בקשת המערערת. זאת בנימוק שתכלית העברת הפעילות מהעמותה למערערת הייתה להימנע מתשלום החובות לעובדי העמותה, כאשר הגורמים המכוונים את פעילות שני התאגידים הם למעשה אותם גורמים.

5.על החלטה זו הוגש ביום 1.12.15 ערר מתוקן לוועדת הערר, אשר נדחה אף הוא ביום 26.1.16. הוועדה קבעה כי נמצאו די ראיות מנהליות בידי המשיב המצביעות על קשר בין המערערת לעמותה שיש בהן כדי לבסס את החשד כי המערערת הוקמה רק במטרה להתחמק מתשלום חובות העמותה. כן נקבע כי האסמכתאות החלקיות שהוצגו רק לאחר שהתקיים דיון בוועדה, המעידות על כך שהעמותה החלה בהשבת הכספים לעובדיה, אינן מסייעות למערערת שעה שהעמותה והעומדים מאחוריה צריכים היו להשלים את הליך השבת הכספים לפני תחילת שנת הלימודים. בשולי הכרעתה קבעה הוועדה כי המערערת אכן צריכה הייתה להגיש בקשה לרישיון חדש (כפי שאכן עשתה) ולא בקשה להעברת בעלות אליה (כטענת המשיב), אלא שנוכח הראיות הקושרות את שני התאגידים יחדיו והחשד המבוסס כי מדובר בניסיון לחמוק מתשלום חובות העמותה, לא הייתה משמעות מעשית למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בהקשר זה.

מכאן לערעור שלפני, בגדרו ביקשה המערערת להורות על ביטול החלטת מנכ"לית המשיב לדחות את בקשתה לקבלת רישיון, וליתן לה רישיון להפעלת גני הילדים בהתאם.