ה"ת 481-05-16 מדינת ישראל נ' ברס

לפני בקשה ראשונה להארכת תוקף צו להחזקת תפוסים למשך 180 ימים, החל מיום 2.5.16 (צו מיום 8.11.15 (צ"א 18634-11-15)). הנכס שהמשך תפיסתו (ברישום) מתבקשת הוא בית מגוריו של המשיב (גוש 6941 חלקה 88 תת חלקה 7 – בית ברח' טיומקין 15, דירה 7, תל אביב) (להלן: "הנכס"). שווי הנכס, על פי הערכת המבקשת, הוא 3,700,000 ₪ ולאחר קיזוז משכנתא 2,500,000 ₪ (למחלוקת אודות שווי הנכס ראה להלן).

כנגד המשיב וחשודים רבים אחרים נפתחה חקירה סמויה, אשר ביום 2.11.15 הפכה גלויה עם מעצרם, בחשד לביצוע עבירות של קבלת שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות נוספות.

על פי החשד, במהלך כהונתו של המשיב כמנכ"ל חברת נתיבי ישראל (נת"י), בין השנים 2011-2014, פעל בניגוד עניינים בתאגיד ועל מנת שמקורביו יזכו בעבודות מול חברת נתיבי ישראל, כל זאת בתמורה לשוחד שקיבל. לאחר דיון שהתקיים בעניין מעצרו של המשיב, קבע בית המשפט כי קיים חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות למשיב.

בחלוף כחצי שנה מיום תפיסת נכס הנדל"ן ברישום עותרת המבקשת להארכת תוקף החזקת התפוס (ברישום) למשך 180 ימים נוספים, זאת מכוח הוראות חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 ופקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), תשכ"ט-1969, מחשש להברחת רכוש על ידי המשיב ועל מנת להבטיח חילוטו העתידי.

ב"כ המשיב, בתגובתה בכתב, בדיון בעל פה וכן בהשלמת הטיעון מטעמה, התנגדה לבקשה תוך שהיא מעלה מספר טענות, כדלקמן:

• צו התפיסה ניתן מכוח סעיפים 21(א) ו-26 לחוק איסור הלבנת הון, ואולם בעת הוצאת הצו ובסמוך לו כלל לא נחשד המשיב בעבירות לפי חוק זה. על כן, לא ניתן היה לעתור לקבלת הצו וממילא לא לקבלו ולבקש הארכת תוקפו. משבחרה המבקשת בתפיסת הנכס בהתאם לחוק איסור הלבנת הון, היה עליה לנקוט במסלול הקבוע בדין לתפיסת נכסים על פיו (הגשת בקשה על ידי פרקליט מחוז; הנתמכת בתצהיר; לבית המשפט המחוזי; ותוקפו של הצו יפקע לאחר 90 ימים אם לא הוגש כתב אישום). בענין זה, הפנתה ב"כ המשיב להחלטת בית המשפט העליון בענין פישר (ע"פ 6145/15 פישר נ' מדינת ישראל (25.10.15)). נטען כי הנכס נרכש על ידי המשיב בחודש ינואר 2010 (ראה חוזה מכר) והוא החל את עבודתו בחברת נתיבי ישראל בחודש ספטמבר 2010, כך שברור שלא ניתן לחלט את הנכס מכוח פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), אלא מכוח הוראות חוק איסור הלבנת הון, שכן מדובר בחילוט "בשווי". נטען כי רק ערב הגשת הבקשה הנוכחית זומן המשיב לחקירה נוספת אז הוטח בו החשד לביצוע עבירות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון.

• שווי הכנס עולה באופן משמעותי על שווי העבירות המיוחסות למשיב. נטען כי נציג המבקשת מסר לב"כ המשיב, בשיחה עמה ביום 18.11.15, כי שווי העבירה המיוחסת למשיב עומד על כ-2 מיליון ₪; כי שווי הנכס הוא 2.3 מיליון ₪; ומכיוון שעל הנכס רובצת משכנתא בגובה של כ-1.2 מיליון ₪ - לא ניתן להגביל צו המניעה. בענין זה הפנתה ב"כ המשיב להסכם מכר הנכס מיום 20.1.10, שהוגש במהלך הדיון, לפיו הנכס נרכש על ידי המשיב בסכום של 2,520,000 ₪ ועל פי חוו"ד שמאי מיום 6.5.16, אשר הוגשה אף היא, שווי הנכס נכון להיום עומד על 10,325,564 ₪.

  ב"כ המשיב טענה כי משפנתה בענין זה לפרקליטה המטפלת בתיק, מסרה לה האחרונה כי "החקירה התפתחה" וכי שווי העבירה המיוחס למשיב עומד כיום על כ-10 מיליון ₪ ועל כן, לא ניתן לצמצם את צו המניעה. ב"כ המשיב הדגישה כי לא מדובר בטיעון בעלמא של ההגנה, שכן עקב חסרון כיס מבקש המשיב לשעבד חלק מזכויותיו בנכס על מנת לממן את הגנתו. יצויין, כי במהלך חקירתו הנגדית של נציג המבקשת בדיון, עלה כי הוא מייחס למשיב שווי עבירה ב"סדר גודל של 37 מיליון" (עמ' 4, ש' 31).

• הארכת תוקף הצו למשך כל תקופת החקירה, אשר נמשכת למעלה משנה, תפגע בקניינו של המשיב מעבר למידה הנדרשת, בשים לב שעומדת לו חזקת החפות.

   

  על כן, ביקשה ב"כ המשיב לבטל את צו ההקפאה או להגבילו לסכום של עד 2 מיליון ₪, "שווי העבירה" כפי שייחסה המבקשת למשיב מלכתחילה.