מדינת ישראל נ' י.ל.

הנאשם זכאי.

1.כתב האישום המתוקן שהוגש מייחס לנאשם דנא עבירות של התנהגות הגורמת נזק (ת' 21 (ב)(2) לת"ת) ונהיגה בחוסר זהירות הגורמת חבלה של ממש (תקנה 21 א לת"ת בקשר עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה).

2.מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם נהג ברחוב כצנלסון בגבעתיים ממזרח למערב. לרכב הנאשם היה מחובר נגרר ריק. בצומת הרחובות כצנלסון – מנרה ביצע הנאשם פניית פרסה שמהלכה התהפך הנגרר, פגע בהולכת רגל שעמדה בסמוך (להלן: "הנפגעת") והסב לה חבלות של ממש (שבר מרוסק בטיביה ושבר בפיבולה). בסעיף 3 לפרק העובדות בכתב האישום נכתב כי חוסר זהירותו של הנאשם התבטא בכך ש" ביצע במקום פניית פרסה מבלי שנקט באמצעים הדרושים על מנת שהנגררת הריקה לא תסטה הצידה".

3.ע"ת 1 יובל גרצמן הגיע לזירה וערך דוח פעולה (ת/1). ע"פ האמור בת/1 שוחח ע"ת 1 עם הנפגעת ועדה אחרת לתאונה ואלה ציינו בפניו כי הנפגעת עמדה על הכביש. העד לא ידע לומר כיצד ביצע הנאשם את פניית הפרסה וטען כי לא נמסרו לו פרטים בעניין.

4.ע"ת 2 הבוחן בני פרידמן, הגיע לזירת התאונה לאחר כ-10 ימים וערך מספר מסמכים בנוגע לה, לרבות חקירת הנאשם (ת/2- ת/12). בהסכמת הצדדים הוגשו כלל התמונות שהציג עד זה לרבות תמונות שלא צולמו על ידו. לדברי העד, רוחב הכביש בחלק הרלוונטי הוא 9.6 מ'. לטענתו הבין כי העגלה "או התעוותה או התהפכה" (ע' 6 ש' 21). העד טען כי על מנת לא לסכן עוברי דרך במקום לא ביצע שחזור, מה עוד שהרכב והעגלה כבר לא היו בחזקת המשטרה. העד ציין כי אי הימצאות הנגרר והרכב בידי המשטרה לא מנעה את ביצוע הבדיקה אך למרות זאת "..לא ביצעתי בדיקה" (ע' 8 ש' 16). העד הוסיף כי אילו היה מבוצע שחזור בתנאים שאינם זהים במדויק לתנאים ששררו בתאונה היו עולות טענות בעניין אמינות השחזור והיכולת להתבסס על המסקנות העולות ממנו (ע' 7 ש' 29-32 וע' 8 ש' 1-14). העד אישר כי לא בדק את הנגרר וכי ראה רק תמונות שנשלחו לו. על מנת להצדיק זאת טען העד כי "הנהג לא טען בשום שלב לחוסר תקינות כלי הרכב או של החיבורים" (ע' 7 ש' 20-21). כאשר עומת העד עם דברי הנאשם בחקירה לפיהן העגלה אינה בטיחותית כשהיא ללא משקל טען כי אילו סבר כך הנאשם היה עליו להודיע למעסיקיו ולטפל בעניין. העד אישר כי שוחח עם עדים לתאונה אך טען כי עדותם לא נגבתה וכי "אם לא הבאתי כנראה שלא הצלחתי להביא". בדוח הפעולה שערך העד צוין כי משיחה עם ע"ת 1, גרצמן, אמר האחרון לעד כי "למיטב זכרונו" אמר לו הנאשם כי ביצע פניית פרסה במהירות גבוהה.

5.ע"ת 3, הנפגעת, טענה כי עובר לתאונה עמדה "באמצע המדרכה". הנפגעת עמדה על דעתה כי לא ירדה לכביש והסבירה את העובדה שרק היא נפגעה מן הנגרר בכך ש"לא היה אף אחד לידי. אני הייתי רחוקה מהם. בקצה" (ע' 10 ש' 18).

6.במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם. הנאשם טען כי הנפגעת עמדה על הכביש "2 מ' אחרי התחנה" וכי בעת ביצוע פניית הפרסה "העגלה פתאום יצאה מהחיבור שלה" (ע' 13 ש' 11). לטענת הנאשם, הוא בודק בכל יום את החיבורים וכך עשה גם ביום התאונה (ע' 13 ש' 12-13). הנאשם ציין כי לדעתו, כהדיוט, העגלה אינה בטיחותית כאשר היא אינה עמוסה. הוא טען כי הביא את החשש בפני הממונים עליו אך נדחה ("יש עליה טסט. אל תבלבל את המוח" ע' 14 ש' 3).

בחקירה נגדית נשאל הנאשם אילו אמצעי בטיחות נקט לפני ביצוע פניית הפרסה והשיב כי במקום לא ניתן לנסוע מהר (ע' 15 ש' 14), כי האט את מהירות נסיעתו בין 10-20 קמ"ש (ע' 15 ש' 16) וביצע את הסיבוב "לאט, כמו שאני עושה קבוע" (ע' 15 ש' 16-17). הנאשם עומת בחקירה נגדית עם העובדה שהוסיף בגדר החקירה בבית המשפט כי עצר לפני ביצוע פניית הפרסה בעוד שבחקירת המשטרה לא ציין זאת. לדבריו, בכל מקרה של ביצוע סיבוב ללא עצירה קודם לכן "אי אפשר לא לעצור. האוטו יסטה" ( ע' 16 ש' 11 ; ההדגשה הוספה). הנאשם עומת בחקירה נגדית גם אם הטענה שלא ביצע את הסיבוב בצמוד לחלקו השמאלי של הנתיב וטען "עשיתי את הסיבוב הכי צמוד לצד השמאלי" ( ע' 18 ש' 10-13). הנאשם נשאל עוד אם סבר כי הנגרר אינו בטיחותי מדוע בחר לנהוג ברכב עם הנגרר ואם הוא מסכים כי אילו היה ממש בטענה כי העגלה אינה בטיחותית היה צפוי כי אירוע דומה לאירוע נשוא כתב האישום יקרה בתדירות גבוהה יותר. הנאשם השיב כי אין זה הכרחי כי כך יהיה ובכל מקרה הוא אינו מקצועי דיו להשיב לשאלה. חשוב לציין כי בחקירה נגדית הכחיש הנאשם כי ביצע את הפנייה במהירות גבוהה וכי אין לו הסבר לקרות התאונה ( ע' 21 ש' 6-7).