ת"פ 864-12-15 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' עאצי

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשלך"ז-1977 וגניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 לחוק.

על פי עובדות האישום, במועדים הרלוונטיים היה הנאשם מועסק בחברת "אקוואטק". ביום 30.9.14, גנב הנאשם ממחסן המעסיק ברמלה פילטרים, 50 ברזים, 3 מכשירי מיני בר, ו-40 פחמיים, בשווי כולל של 3,731 ₪, והכניסם לתא המטען ברכב החברה בו היה צריך לנסוע לביתו. בנוסף, במהלך 3 חודשים עובר למועד האמור, במועדים שאינם ידועים, גנב הנאשם ב-3 מקרים מוצרים מהמעסיק.

ב"כ התביעה טענה בדבר חומרת העבירה, והעובדה שאין המדובר במקרה חד פעמי. כמו כן הפנתה לכך שהרכוש הוחזר, אך לא בשל רצונו הטוב של הנאשם, כי אם משום שנתפס. נטען כי אמנם אין לנאשם עבר פלילי, אך היות שהוא תושב האזור, אין אפשרות להטיל עליו עונש של מאסר בעבודות שרות, לפיכך עותרת התביעה להטלת מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

ב"כ הנאשם טען כל אשר ניתן לטובתו. נטען כי הנאשם עבד בחברה במשך 17 שנים, והחזיק באישורי כניסה לישראל. במהלך השנים הנאשם קשר קשרים קרובים מאד עם המתלונן, ולא היתה לו מעולם מעורבות פלילית. הנאשם אב לשישה ילדים ואמו חולה. עוד נטען כי הרקע לעבירות הוא שהנאשם תיקן את רכב החברה על חשבונו, במוסך באזור, ולא פוצה על כך מידי החברה, בטענה שלא הציג חשבונית על התיקון. בעקבות זאת, הוא חש תסכול ולכן נטל את הרכוש המדובר. כשנעצר הנאשם, הוא מיד הודה, ואז נשאל האם היו גניבות מצדו בעבר. הנאשם הודה לפי תומו, שלקח בעבר דברים קטנים, ויש להניח לטובתו שהמדובר בדברים פעוטים, שכן טיבם לא ידוע לתביעה. כיום המתלונן מחל לנאשם, ואף כתב עבורו מכתב המלצה, בו הוא מציין כי הנאשם הביע בפניו חרטה, והוא מבקש לנהוג בו במידת החסד, ומודיע כי הוא ישקול לקבלו בחזרה לעבודה. ב"כ הנאשם טוען כי ידוע הוא שאילו היה הנאשם ישראלי, לא היה בית המשפט מטיל עליו עונש של מאסר בפועל בנסיבות הללו, ולכן אין כל הגינות בהטלת מאסר, רק משום שהנאשם אינו יכול לבצע עבודות שרות. יתרה מזו, הנאשם עותר לכך שיסתיים ההליך ללא הרשעה על מנת לחסוך ממנו את שלילת היתר העבודה שלו בישראל, כמקובל, במשך תקופת התנאי. בהקשר זה, נטען כי הנאשם שרוי במצוקה כלכלית כיוון שאינו יכול להיכנס לעבודה בישראל. לחילופין, עתר הנאשם להטלת מאסר על תנאי מידתי.

הנאשם בדברו האחרון אמר כי עבד אצל המתלונן 17 שנים, וביצע את העבירה רק בשל כך שלא שילמו לו עבור הוצאות התיקון של רכב החברה. כמו כן, הביע חרטה ואמר שמצבו קשה.

מתחם העונש ההולם

העבירות של גניבה וגניבה ממעביד באות להגן על האינטרס הציבורי בהגנת רכוש הפרט, והגנת יחסי האמון הנדרשים במקום העבודה.

עיון במאגרי הפיקה מעלה כי בגין העבירות הללו מטילים בתי המשפט בדרך כלל עונשי מאסר, שיכול שירוצו בעבודות שרות, כעולה מן הסקירה שלהלן:

ברע"פ 5471/15 לסטר נ' מד"י (19.8.15) דחה בית המשפט העליון את ערעורו של הנאשם, אשר הורשע בגניבה ממעביד בסכום של 80,600 ₪. הנאשם הוביל את הסחורה לשם מכירתה לאחר, אך נתפס. בית המשפט הטיל עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שרות וכן קנס בסל 24,000 ₪.

ברע"פ 5540/15 גאוי נ' מד"י (24.8.15), דחה בית המשפט העליון את ערעורה של הנאשמת, אשר הורשעה בגניבה מבית המתלוננים שם עבדה בעבודות משק בית. הנאשמת גנבה פנקסי שקים והשתמשה ב-71 שקים, בסכום של 105,506 ₪, תוך זיוף שיטתי על פני תקופה ארוכה. לנאשמת אין כל עבר פלילי וניתן בעניינה תסקיר חיובי. הוטלו 8 חודשי מאסר ופיצוי בסך 40,000 ₪.

בעפ"ג 598-11-14 קעדאן נ' מד"י (6.3.14) הורשע הנאשם בגניבה מסניף החברה בה עבד, בסכום של 85,000 ₪. בבית משפט קמא הוטל מאסר למשך 10 חודשים, וכן קנס בסך 5,000 ₪, ופיצוי בסכום הגניבה במלואו. בערכאת הערעור נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר ועד 24 חודשי מאסר. לאחר שהנאשם שילם את כל סכום הפיצוי, הוקל העונש ל-6 חודשי עבודות שרות.

בע"פ (י-ם) 9725-02-14קורסיה נ' מד"י (6.3.14) הורשעה הנאשמת בכך שבהיותה פקידה בלשכת במסחר, הפקידה בחשבון הלשכה רק חלק מן הסכומים שקיבלה, ושלשלה לכיסה את יתר הסכומים, בסך 66,500 ₪. לאחר שנתגלתה העבירה, השיבה סך 30,000 ₪. לנאשמת אין כל עבר פלילי וניתן בעניינה תסקיר ממנו עלה כי מאז שינתה דרכיה וסיימה לימודים גבוהים. בבית המשפט קמא הוטלו 50 ימי מאסר בעבודות שרות. הערעור נדחה.

בע"פ (חי') 59265-01-15 מד"י נ' רוקן (16.4.15) הורשעה הנאשמת בגניבה מבית המעסיקים, בשווי 137,000 ₪. נגד הנאשמת תלוי מאסר על תנאי בן 10 חודשים, בשל גניבה קודמת בנסיבות דומות. בית משפט קמא החליט להאריך את המאסר על תנאי והטיל של"צ ופיצוי, בהתאם להמלצת התסקיר. בערכאת הערעור נקבע כי לא היתה הצדקה להארכת התנאי, לפיכך, הוטלו 16 חודשי מאסר.

בעפ"ג 6567-03-15 קיוורקיאן נ' מד"י (24.8.15) הורשע הנאשם בכך שבעת עבודתו בבנק הדואר, זייף חתימות על גבי טופסי משיכת מזומנים ונטל מחשבונות של 2 לקוחות 3,800 ₪. בנוסף, גנב 520 דולר. בבית משפט קמא נדחתה בקשת הנאשם להימנע מהרשעה והוטלו מאסר על תנאי, של"צ והתחייבות. בערכאת הערעור נדחתה הבקשה לביטול ההרשעה ונקבע כי חומרת העבירות אינה מאפשרת לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באינטרס הציבורי. כמו כן, נקבע כי מתחם שהרף התחתון שלו הוא של"צ, נוטה לקולא.

בעפ"ג 9046-09-15 אגברייה נ' מד"י (19.11.15) הורשעה הנאשמת בגניבה מקופת בית הספר שבו עבדה, בסכום של 310,000 ₪, תוך זיוף חשבוניות לספקים. בית המשפט קמא הטיל מאסר בעבודות שרות. בערכאת הערעור נדחתה עתירת הנאשמת להימנע מהרשעה, ונקבע כי האינטרס הציבורי אינו מאפשר זאת, למרות העדר עבר פלילי, ולמרות שהנאשמת פיצתה את המעסיק, והיא מתכוונת להתקבל כחברה בלשכת עורכי הדין.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בבתי משפט השלום בעבירות של גניבה ממעביד, בנסיבות הדומות לשלנו, ובשעה שהיה הנאשם נטול עבר פלילי משמעותי, מעלה כי קשת העונשים נעה בין הטלת מאסר בעבודות שרות, ועד הטלת מאסר על תנאי בצירוף רכיבי ענישה נוספים (ת.פ 6716-08-14 מד"י נ' ברוך (18.1.16); ת.פ 26825-09-14 מד"י נ' עוזרי (10.9.15); ת.פ 35804-01-15 מד"י נ' אהרון (3.3.16); ת.פ 8468-12-13 מד"י נ' סרדס (16.3.16); ת.פ 49452-05-13 מד"י נ' פפיאשווילי (7.9.15); ת.פ 4441-07-12 מד"י נ' פדידה (4.2.15); ת.פ 8204-10-13 מד"י נ' וגנוב (21.1.15); ת.פ 35779-02-15 מד"י נ' הרשקוביץ (17.11.14); ת.פ 55418-10-10 מד"י נ' גל (7.12.14)