תת"ע 248-04-16 מדינת ישראל נ' גריביע מחמד

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 08.05.16, בו הטלתי על המבקש קנס בסך 1,500 ₪, 11 חודשי פסילה בפועל ו-5 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, וזאת בגין עבירה בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודת התעבורה ותקנה 27 (א) לתקנות התעבורה.

לטענת המבקש, לא קיבל כל הזמנה לדיון.

כמו כן, טען כי היה אמור לצרף תיק נוסף שנקבע לו ליום 31/05/16 ולכן חשב כי אין צורך שיופיע לדיון נשוא תיק זה.

עוד נטען ע"י המבקש כי שלילת רישיונו נודע לו לאחר שערך בירור במשרד הרישוי, ומבקש הוא כי יפתחו בפניו שערי בית המשפט היות שהוא זקוק לרישיון הנהיגה לצורכי פרנסה.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי המבקש קיבל לידיו את הדו"ח ואף חתם עליו ולכן ידע על מועד הדיון ובכל זאת בחר שלא להתייצב.

לגבי העונש טען כי העונש שהוטל על המבקש הוא מידתי ואינו חורג ממתחם הענישה.

לאחר עיון בבקשה ונספחיה, סבור אני כי אין מקום להיעתר לה.

המבקש קיבל לידיו את ההזמנה לדיון ואף חתם עליה ולכן דין טענתו לפיה לא ידע על הדיון – נדחית.

יתרה מכך, לא ברור מדוע בחר שלא להגיע לדיון שהיה קבוע ליום 08.05.16 , כאשר התיק שרצה לצרף נקבע ל-31.05.16? וטענתו כי לא ידע שצריך להופיע בשני התיקים סתמית ואינה מוצדקת לצורך ביטול פסק הדין שניתן בהעדר.

המבקש לא נתן התייחסותו לעבירה המיוחסת לו וציין רק כי זקוק לרישיון הנהיגה לצורכי פרנסה.