ד"מ 413-04-15

1.הנתבעת, י.ב. שיא משאבים בע"מ (להלן - המעסיקה) העסיקה את התובע, מר עמאש סמיר (להלן – העובד) בביצוע עבודות ניקיון וטיאוט רחובות ביישובים בנימינה וזכרון יעקב בתקופה שמיום 24.3.13 ועד תום חודש 4/14.

2.הצדדים היו חלוקים בשאלות הנוגעות לנסיבות סיום העסקה והאם בנסיבות אלה זכאי העובד לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, והחזר סכומים שנוכו בשל אי מסירת הודעה מוקדמת להתפטרות, וכן נחלקו באשר לשאלת זכאותו של העובד לרכיבי החזר דמי נסיעות, והפרשים בגין פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, ואי תשלום שכר במלואו (קיזוז שלא כדין בגין חצי שעה הפסקה לכל יום עבודה).

3.העובד העיד לעצמו. מטעם המעסיקה העיד מר יוסף גיגי, מנכ"ל המעסיקה.

נסיבות סיום העבודה

4.אין מחלוקת כי תקופת העסקתו של העובד החלה ביום 24.3.13. כן אין מחלוקת כי בתאריכים 20.4.14 – 25.4.14 נעדר העובד בשל מחלה, והמעסיקה שילמה דמי מחלה בגין ימי היעדרות אלה כאמור בתלוש השכר לחודש 4/14. הצדדים מסכימים עוד כי בתום תקופת היעדרותו בשל מחלה, לא שב העובד לעבודתו.

5.הצדדים חלוקים בשאלה האם העובד ביקש לחזור לעבודה בתום תקופת המחלה ומבוקשו לא ניתן לו, או שמא כטענת המעסיקה לא התייצב עוד לעבודה למרות פניות מטעמה.

העובד טען כי בתום תקופת המחלה ביקש להשתבץ לעבודה, אך נאמר לו כי הפרוייקט בבנימינה הסתיים וכי אין בשלב זה מקום חלופי לשיבוצו. עוד נטען כי לאחר שהעובד המתין מספר ימים שלאחריהם הודיעה לו המעסיקה בשיחה עמו כי "אין יותר עבודה בשבילו" וסרבה לשלוח לו הודעת פיטורים (סעיפים 6-7 לכתב התביעה המתוקן).

המעסיקה טענה כי העובד לא התייצב לעבודה בתום ימי המחלה, ועל אף שהעבודה נמשכה כסדרה והמעסיקה המשיכה לתת את השירות בבנימינה. עוד טענה המעסיקה כי לאחר שהעובד לא שב לעבודתו פנתה לעובד במכתב נושא תאריך 28.4.14 שבו נדרש העובד לדווח על סיבת היעדרותו לאחר סיום ימי המחלה ומהו המועד שישוב לעבודה "על מנת שבאם לא תרצה לחזור נשקול קליטת עובד אחר במקומך. בכל מקרה אנו מעדיפים שתחזור לעבוד כרגיל". המעסיקה טענה כי, כמצוין בתרשומת בכתב ידו של מפקח העבודה, מר שמואל אלמליח מטעם המעסיקה על גבי המכתב נושא תאריך 28.4.14, התייצב זה בביתו של העובד ביום 29.4.14 בשעה 15:20, מסר את המכתב ובנוכחות אשתו ובתו של העובד ניסה לברר אם העובד מעונין לחזור לעבודה אלא שהעובד ענה בשלילה. משכך, טענה המעסיקה, יש לקבוע כי העובד התפטר מעבודתו מבלי שנתן הודעה מוקדמת להתפטרותו.

6.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בשאלת נסיבות סיום ההעסקה, מצאנו כי העובד לא עמד בנטל להראות כי פוטר מעבודתו אצל המעסיקה, וזאת על יסוד הנימוקים הבאים:

א.העובד סמך את טענתו לפיטורים בכך שהפרוייקט בו עסק (טיאוט רחובות בבנימינה ובזכרון יעקב) הסתיים (כאמור בסעיף 6 לכתב התביעה). טענה זו נסתרה מעדויות נציג הנתבעת שהעיד כי הנתבעת המשיכה לספק שירותים בבנימינה לאחר מועד סיום ההעסקה. עדותו של נציג המעסיקה בעניין זה לא נסתרה, וכן לא נסתרה עדותו כי המעסיקה משוועת לעובדי ניקיון והיתה רוצה בהמשך העסקתו.

העובד אף לא הביא עדים נוספים מבין העובדים שהועסקו עמו באותו פרויקט כדי שיעידו בנוגע לסיום אותו פרויקט, ולא נתן טעם לכך. מעדותו עלה כי יחד עמו עבדו עמו מספר עובדי ניקיון נוספים המתגוררים ביישוב מגוריו. העובד לא הסביר בעדותו ולא הביא מי מחבריו לעבודה לעדות, באופן שהיה מבהיר אם יתר העובדים סיימו העסקתם באותן הנסיבות או שמא המשיכו לעבוד אצל המעסיקה באותו פרויקט.

ב.אין מחלוקת כי הממונה הישיר על עבודתו של העובד הוא מר שמואל אלמליח מטעם המעסיקה, כפי שהעובד אף העיד בעצמו (פרו:5; ש: 22-23).

בסעיף 6 לכתב התביעה צוין מטעם העובד כי בתום ימי המחלה פנה למעסיק על מנת להיכלל בסידור העבודה "אך זו ציינה בפניו" כי הפרוייקט הסתיים. בדיון שהתקיים ביום 31.12.15 העיד העובד כי לאחר שחלה, אותו שמואל אלמליח אמר לו להשיאר בבית ושהוא לא רוצה לקבל אותו, וזאת לאחר שהתקשר אליו "הרבה פעמים" (פרו: 5; ש: 25-27).

בדיון מיום 19.6.16 הציג העובד גרסה אחרת והסביר כי פניה מטעמו כדי לשוב לעבודה לאחר תקופת המחלה נערכה למזכירה במשרדי המעסיקה ולא ציין כי פנה למר אלמליח (פרו: 15; ש: 21-22 וכן בפרו: 17; ש: 17-19). לא ברור מדוע העובד פנה למזכירת המעסיקה ולא לממונה הישיר על עבודתו אם אכן רצה לשוב ולהשתבץ לעבודה, ולא ברור מדוע לא המשיך להתייצב בפועל בעבודה או להסעה בהתחשב בכך שעבודתו מבוצעת כמעט מדי יום. תמיהה זו, וחוסר האחידות בעדות העובד בדבר הגורמים שאליהם פנה כדי לשוב לעבודתו - יש בהם כדי לפגוע בגרסתו.