מ"ת 90-05-16 מדינת ישראל נ' ח'

כנגד המשיב הוגשה בקשה למעצר עד תם ההליכים, על פי סעיף 21 א' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו 1966, ובקשה לפסילה עד לתום ההליכים לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה, וזאת במקביל להגשת כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות מכוח חזקת הסירוב.

ע"פ עובדות כתב האישום נתפס המשיב כשהוא נצפה יוצא ממקום המוכר כמאתר סמים, ולאחר מכן נוהג ברכב. מדוחות השוטרים עולה כי כשנעצר טען בפניהם שהשתמש בסמים לפני כ- 3 שבועות וכי מזה 3 שנים אחרונות הינו משתמש בסמים. בעקבות כך בוצעו לו מבחני מאפיינים אשר כשל במבחן הבאת האצבע לאף. בהמשך, משהתבקש לבצע בדיקת דם או שתן- סירב.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה, בשלב זה של הדיון בעניינו של המשיב.

לפיכך הנני קובע כי קיימת עילת מעצר בעניינו של המשיב.

ב"כ המשיב טוען אך ורק לגבי המסוכנות והאפשרות לשחרר את המשיב ממעצר הבית אשר בו המשיב שרוי מאז יום 27.4.16, מועד בו שוחרר בתחנת המשטרה על ידי קצין, למעצר בית לילי וזאת על מנת שיוכל להמשיך ולנהל את חייו ולפרנס את עצמו.

באשר למסוכנות הנשקפת מן המשיב, הרי שהיא נלמדת ממכלול הנסיבות בעניינו, לרבות עברו הפלילי והרשעותיו הקודמות בתעבודה.

המשיב נוהג משנת 94 לחובתו 32 הרשעות קודמות, רובן מסוג ברירת משפט בגין עבירות של שימוש בטלפון ואי ציות לתמרורים.

כמו כן, כנגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום אשר הוגש בגין עבירה לכאורית אשר מייחסת לו נהיגה בשכרות (סמים) בתאריך 24.7.15.

לאור המפורט לעיל, הנני קובע כי נשקפת מסוכנות לציבור המשתמשים בדרך, מהמשך נהיגתו של המשיב.

עם זאת, סעיף 21 (ב)(1) לחוק המעצרים, מחייב את ביהמ"ש לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר, ובמקרה זה את מעצר הבית שהוטל באמצעות חלופה, שפגיעתה בחירות המשיב הנה פחותה מחד, ואשר לא תסכן את משתמשי הדרך, מאידך.