תת"ע 626-04-14 מדינת ישראל נ' חריש

בתיק זה הורשע הנאשם, בהעדר התייצבות לדיון, בעבירה של נהיגה במהירות של 138 קמ"ש בדרך עירונית בה המהירות המותרת היא 70 קמ"ש בלבד. המדובר בעבירה שהונצחה באמצעות מצלמת רמזור בצומת הרחובות בן עמי ובן שושן בעכו.

הנאשם הגיש בקשה לביטול הכרעת הדין וטען כי לא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי. הבקשה נדחתה כמפורט בהחלטתי מיום 21.9.15.

ב"כ הצדדים טענו לעונש בדיון מיום כ הצדדים טענו לעונש בדיון מיום5.5 המאשימה הדגישה את החריגה מהמהירות המותרת, תוך נסיעה במהירות כפולה כמעט ועתרה להטלת פסילה ארוכה, פסילה על תנאי וקנס גבוה.

הסנגור ביקש להתחשב במצבו הכלכלי והמשפחתי של הנאשם, ציין את העובדה שאין לחובתו הרשעות קודמות בעבירה דומה וביקש להסתפק בפסילה של חודש ימים.

לא אחת נמתחת ביקורת על אכיפת עבירת המהירות במקומות המועדים לעבירה זו, אשר אינם דווקא המקומות המסוכנים, המועדים לתאונות. עם זאת, דומה שאין מחלוקת כי צומת הינו מקום מסוכן בכביש, בו נדרשת זהירות מוגברת. כניסה במהירות גבוהה לצומת מצמצמת מאוד את אפשרות הנהג לתגובה במקרה של התחלפות האור ברמזור או כניסת רכב אחר לצומת.

מקל וחומר כשהדברים נכונים כאשר המהירות המיוחסת לרכב היא בשיעור של פי שניים למעשה מהמהירות המותרת במקום. נהיגה במהירות כה גבוהה מסוכנת גם בשל הפרש המהירות בין רכב הנאשם לתנועה סביבו.

הנאשם מחזיק ברשיון נהיגה מזה 18 שנים ולחובתו לא מעט הרשעות, 23 במספר, אולם אין לחובתו אף לא הרשעה אחת בעבירת מהירות. בנסיבות אלה, ניתן לקבל את טענתו של הנאשם כי מדובר באירוע חד פעמי, אשר אינו מעיד על דרך נהיגתו בדרך כלל.

מנגד, אין אדם נוהג במהירות כה גבוהה "בהיסח הדעת", והוא מודע היטב לחריגה שהוא חורג ממגבלת המהירות במקום.

בנסיבות אלה, אני מתקשה לתת משקל של ממש לטענות הנאשם בדבר נחיצות הרשיון, והיה עליו להביא את הדברים בחשבון בטרם החליט לנהוג כפי שנהג.