בפ"ת 122-06-16 מדינת ישראל נ' שצ'רבן

1. בפני בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נ"ח] התשכ"א – 1961.

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק 118-06-16 , לפיו מואשם המשיב בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת של 155 קמ"ש, בדרך בה המהירות המירבית המותרת בה היא 90 קמ"ש.

3. על פי כתב האישום, בתאריך 12/5/16 שעה 03:18 נהג המשיב ברכב פרטי בכביש 2 לצפון במהירות של 155 קמ"ש (לאחר הפחתה) בדרך בה המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש.

4.המאשימה עותרת לפסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לטענתה, מעיון בחומר הראיות עולה, כי מדובר בנהג צעיר, המחזיק ברשיון נהיגה אך משנת 2012, אשר צבר לחובתו 12 הרשעות קודמות וכי הוא מסוכן לשלום הציבור וקיים יסוד סביר לחשש, שהמשך נהיגתו תסכן את שלום הציבור והמשתמשים בדרך.

5. המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה וטען כי לא רכבו הוא זה שנמדד נוהג במהירות מופרזת. כמו כן טען כי השוטר לא יכול היה לזהות את רכבו הן בשל המהירות הנטענת והן בשל תנאי הכביש ותנאי ראות גרועים במועד ביצוע העבירה, מדובר בשעות לילה בהן שרר ערפל.

6. בבוא ביהמ"ש לדון בבקשה לפסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים, על ביהמ"ש לשאול עצמו תחילה האם ישנן ראיות לכאורה. אם התשובה לשאלה זו הינה חיובית, עליו לבחון האם מדובר בנהג מסוכן שיש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את הציבור.

7. מחומר החקירה עולה, כי מהירות נסיעת רכבו של המשיב נמדדה בממל"ז והתקבלה תוצאה של 160 קמ"ש במרחק מדידה של 280.7 מטר. השוטר שהפעיל את הממל"ז ציין, כי הממל"ז נבדק על ידו בתחילת המשמרת כנדרש ונמצא תקין. השוטר ציין בנסיבות הדו"ח, כי כיוון את הנקודה האדומה בממל"ז למרכז הרכב שנסע בודד בכביש בנתיב השמאלי וכי זיהה את סוג הרכב וצבעו ומיד הדליק אורות כחולים ונסע אחריו, הבהב לו וכרז לו לעצור. השוטר ציין כי שמר על קשר עין רצוף מרגע ההפעלה ועד עצירתו.

כן ציין, כי היתה ראות טובה וכי ברכב היו נהג ונוסעים. השוטר גם ציין כי קטע האכיפה היה מואר בתאורת רחוב וכי הציג נתוני המדידה לנהג.

8. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבתיק, הנני סבורה כי יש די ראיות לכאורה כמפורט לעיל שהמשיב ביצע את העבירה המיוחסת לו, היינו נהיגה במהירות מופרזת של 65 קמ"ש מעל המותר.