מ"ת 695-01-16, מדינת ישראל נ' דני מלכה (אסיר)

לפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

1.כתב האישום מייחס למשיב ביצוע עבירה של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין. נטען, כי בתאריך 18.6.2015, התפרץ המשיב לדירה בקיבוץ בית אלפא באמצעות מפתח שהוסתר מתחת לגרם המדרגות של הדירה. הנאשם גנב מתוך הדירה אקדח וכסף מזומן בסך 1,200 ₪ וכן 100 דולרים.

טיעוני ב"כ המבקשת :

2.המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת ביצוע העבירה בידי המשיב לרבות הודעות המתלוננים, בעלי הדירה; טביעת אצבע של המשיב על אריזה בתוך מגירה שבחדר השינה; וכן אמרתו של המשיב בה לא ניתן כל הסבר להימצאות טביעת האצבע שלו בדירה. המבקשת סבורה כי על אף שעסקינן בעבירת רכוש נובעת מן המשיב מסוכנות לציבור ולרכושו. המשיב התפרץ לדירה ללא מורא ולאור יום, לחובתו 32 הרשעות קודמות ומגוונות, בין היתר בעבירות רכוש, סמים ועוד. במסגרת תיקו האחרון הוטלו עליו 30 חודשי מאסר בפועל ולחובתו 18 חודשי מאסר מותנים ברי הפעלה, באם יורשע בתיק זה. על כן, סבורה המבקשת כי אין בחלופת מעצר כדי להשיג את מטרת המעצר ולכן יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

טיעוני ב"כ המשיב :

3.הסנגור הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. על אף האמור טען הסנגור כי תיק זה מבוסס על ראיה נסיבתית יחידה, היא טביעת אצבע שהתגלתה בזירת העבירה על גבי חפץ נייד. לכן, לשיטתו, לנוכח עוצמת הראיות בתיק ומשקלה של ראיה יחידה זו, יש לבחון שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לדבריו, המשיב החל, עובר למעצרו, בהליך גמילה מסמים בקהילה טיפולית קריית שלמה. על אף תסקירי שירות המבחן המביעים ספק באשר ליכולתו לעמוד בהליך גמילה ארוך טווח, המשיב מביע רצון עז לעשות כן ולכן יש ליתן לו הזדמנות. לדבריו, מדובר במסגרת סגורה המהווה חלופה הדומה למעצר בית מלא ולכן יש להורות על שחרורו של המשיב לחלופה זו, בצירוף ערבויות מתאימות.

ראיות לכאורה :

4.בית-המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר אינו נדרש אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת המשיב מעבר לכל ספק סביר (ראה בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148).

5.מעיון בתיק החקירה עולה כי הראיה היחידה הקושרת את המשיב לעבירה המיוחסת לו בכתב האישום הינה, טביעת אצבע אשר הועתקה מעל קופסת קרטון המכילה בתוכה דיסק און קי. מחוות דעת מומחה שנערכה על ידי מיכל בית יוסף עולה, כי נמצאה התאמה בין מעתק אשר נלקח מן הזירה לקמיצת יד ימין של המשיב. מחוות דעת זו אף עולה כי מעתקי ט.א. נוספים שנלקחו מהזירה אינם ניתנים להשוואה.

6.בחקירתה במשטרה מסרה המתלוננת - גב' י.כ., כי הקופסא עליה נמצאה טביעת האצבע של המשיב ניתנה לה במתנה בתום אירוע להצגת תוכנה מסוימת, אותו ערכה חברה חיצונית, בקיבוץ בית אלפא. לדבריה, הקופסא הייתה ארוזה בניילון אותו הסירה לאחר שקיבלה את הקופסא. כאשר הגיעה לביתה הניחה את הקופסא במגירת חדר השינה שלה ומאז, מזה כשנה וחצי, היא נמצאת שם.

7.מר י.כ., בעלה של הגב' י.כ., מסר בחקירתו במשטרה, כי נגנב באירוע הנטען נגנב מתיקה של י. כסף מזומן וכן אקדח שהיה ברשותו, אותו הסתיר במגירה סגורה ונעולה בארון חדר השינה. בחקירתו ציין כי את האקדח ראה חודשיים לפני גניבתו. לשאלה האם ייתכן שהוא נגנב במהלך החודשיים שחלפו והוא לא ידע על כך השיב שעל שאלה זו הוא לא יכול להשיב, אך סביר שלא, מכיוון שהבית היה סגור והמפתחות היו במקומם הרגיל. כמו כן מר כהן ציין כי כאשר נכנס לבית הבחין שנעליו אינן במקומן, וכן 2 הגרביים בתוך נעל אחת, ולא כפי שהשאירן.

8.המשיב – הכחיש בחקירתו את המיוחס לו. לדבריו, כלל אינו יודע היכן קיבוץ בית אלפא ולמיטב זכרונו לא היה שם מעולם, ואף לא עבד בעבר בתחום המחשוב ולא רכש דיסק און קי.